אורנה בנאי: "לא תפקדתי ולא רציתי לחיות. סבלתי לאללה"
כשהחברה הטובה ששיתפה במשך שנים פעולה עם ארז טל על המסך הגיעה לשיחה אישית על הקריירה והחיים - היא סיפרה גם על הרגעים הקשים ביותר שעברה. והיא לא הייתה היחידה. בכל שבוע חזרו טל והאורחים אל הרגעים הגדולים והמרגשים בקריירה וניסו להבין מה באמת קרה שם. רגע לפני שהעונה מסתיימת וטל מתיישב בכס המרואיין, הנה כמה מהבולטים שבהם
גם הם לא האמינו ששככה שמעו אותם. האנשים המובילים בישראל מכל התחומים הגיעו לשיחת אחד על אחד עם ארז טל ב"מה באמת קרה שם?" - ודיברו על הכל. הם חזרו לתחנות שונות בחיים, מהמשפחה ועד הקריירה, ולהחלטות שקיבלו. אבל הם לא רק שבו לאותם המקומות, הם חשפו מה באמת קרה מאחורי הקלעים, מה באמת קרה שם (פרק סיום העונה, אחרי אולפן שישי, ערוץ 12).
רגע לפני שארז טל יתיישב בצד של המרואיין חזרנו לכמה מהרגעים המרגשים והזכורים שהיו שם. השותפה המיתולוגית אורנה בנאי שחשפה לראשונה כמה חמור היה הדיכאון שממנו סבלה, ישראל קטורזה שסיפר על המנהג המשונה (שעלול להיות גם מסוכן) שהיה מרגיע אותו כשהיה ילד והרגע שצדי צרפתי ביקש בפשטות "בוא נעצור" - זה מה שקרה שם.
"אדוני הנשיא, טוב לדבר איתך"
איש החדשות עודד בן עמי רגיל לפתוח את תוכניתו "שש עם" במונולוג על ענייני היום, מונולוג שעליו הוא חושב בזמן השחייה בבוקר. לפני כשנה הקדיש את דבריו למי שכיהן כנשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, והודה לו על תמיכתו בישראל ובאזרחיה. "אל תתרגש ממי שמכנה אותך 'ברווז צולע', אתה ממש לא", אמר.
הדבר התגלגל למקורבים של ביידן בוושינגטון שמיהרו ליצור קשר. "דיבר איתי מישהו שהציג את עצמו כראש הסגל בבית הלבן", שחזר את השיחה עם האדם שאמר לו כי הנשיא היה נרגש ומעוניין לשוחח איתו.
ואז הגיעה השיחה. "התקשרו ושאלו אם אוכל לדבר עם הנשיא, בוודאי שיכולתי. הדבר הבא ששמעתי היה 'עודד, היי, זה ג'ו ביידן'. זה התפתח לשיחה של רבע שעה", נזכר. "הקלטתי את השיחה בטלפון, והדבר הראשון שעשיתי היה לשלוח אותה לאשתי ולשאול אם הייתי קוהרנטי, כי הוא היה מאוד קוהרנטי. ביום מן הימים אפרסם את השיחה".
"למה בכלל רבנו?"; "כי לא הזכרת אותי בריאיון"
האהבה בין אברי גלעד וארז טל פרחה בשנות השמונים והתשעים כששידרו ביחד בטלוויזיה וברדיו. אבל כמו באהבות רבות, גם זו לוותה לא אחת במשקעים וכעסים. כשגלעד הגיע להתארח אצל טל שאל אותו המראיין "למה רבנו?".
התשובה הייתה יחסית פשוטה, בגלל ריאיון שנתן גלעד למעריב, אך טל הדגיש: "זה היה אצל יאיר לפיד, שני עמודים במוסף. לא הזכרת אותי במילה. כולם הרעילו אותי עליך ואמרו 'אתה לא יכול להמשיך לעבוד איתו, הוא לא נותן לך קרדיט'. זו הייתה הפעם הראשונה".
מאז הם הספיקו להשלים, לריב שוב, ואפילו להתאחד בתחילת המלחמה. למרות כל אלו הדגיש גלעד כי לא חושב שהם יחזרו לעבוד שוב בעתיד. "איפה אנחנו יכולים להיפגש? אתה אוהב טקסטים מוכנים, תוכניות ערוכות ולדעת הכל מראש. אני יושב בתוכנית עם שרקי וסתם דף כי לא נעים שאין לי דף. אין לי כלום על הדף, אני לא יודע ולא אוהב לתכנן", הודה. "אם תכננתי לעשות משהו אז אין לי טעם לעשות אותו כי כבר תכננתי אותו".
"רציתי להיות מישהי אחרת במשך הרבה שנים"
לא רק אברי גלעד הגיע לתוכנית, אלא אקסית מיתולוגית נוספת מהמסך, אורנה בנאי. הקומיקאית כיכבה במשך שנים ב"ארץ נהדרת", שנים שבהן חיקתה מגוון דמויות – וסיפרה על דמות אחת שהצילה את חייה. "בוקר אחד קמתי ולא הצלחתי לזוז, הגוף שלי קפא, פשוט פאניקה, לא יכולתי לעשות כלום, הפסקתי לתפקד. אני לא יכולה לספר הכול, אבל זו הייתה איזושהי תקופה באמת שלקחתי הפוגה מהעולם. אובחנתי עם דיכאון קליני", אמרה לראשונה ושיתפה בקשר שלה ושל צופית גרנט: "הייתי אצלה בבית, היא טיפלה בי והביאה לי לשם מטפלים".
על ההתמודדות עם הדיכאון הוסיפה בנאי כי זה הגיע גם למחשבות אובדניות. "מעל לחודש וחצי לא תפקדתי ולא רציתי לחיות, סבלתי לאללה. אחותי אמרה לי 'אלוהים לא ויתר עלייך'. במשך הרבה שנים רציתי להיות מישהי אחרת, אבל היום אני אוהבת וחיה בשלום עם עצמי".
"הגעתי לשם וזה היה הפחד הכי גדול שלי"
גם ישראל קטורזה, שחלק את המסך עם טל במגוון תוכניות בידור, התארח ומיד עם תחילת השיחה שיתף במנהג רציני (אולי אפילו מסוכן) שנהג לעשות כילד כשהיה דופק את ראשו במיטה. "אף פעם לא הבנתי ממה זה נבע, לא הסבירו לי אבל לא יכולתי להירדם בלי לדפוק את הראש בכרית", אמר. "אני זוכר צעקות של אמא ואבא, הייתי מפריע להם כי זה לדפוק את הראש גם בדברים לא רכים, זה היה מרגיע אותי".
קטורזה חזר לצורך הפיזי לעשות את הדבר הזה, והפחד כשהגיע לפנימייה צבאית. "זה היה הפחד הכי גדול שלי, היינו שישה חבר'ה בחדר וחשבתי איך אעשה את הדבר הזה?", סיפר. "בלילה הראשון לא נתתי לעצמי לישון, פחדתי ממה שיקרה. בסוף הייתי גמור, ובבוקר מישהו שאל על מה חלמתי כי דפקתי את הראש. מאותו היום זה נפסק".
"את כל בדיחות השואה שמעתי לראשונה מאבא שלי"
טל פרידמן הוא אחד מהקומיקאים המובילים במדינה, בוודאי היוצא דופן שבהם. פרידמן לא חושש לקחת דבר לאקסטרים, ובשיחה עם ארז טל הוא חזר אחורה, אל ההורים וסבתא, שהשפיעו עליו. "המפגש עם סבתא צינה בתור ילד היה מפגש עם בן אדם פסיכי ששנא אדם. סבתא שרדה את השואה בליון שבצרפת, היא היחידה שלא ברחה והנאצים פחדו ממנה".
בהומור ציני אופייני טען פרידמן שארז היה נהנה לפגוש את סבתו שידעה "למצוא מה רע, לתקוף ולהעליב אותך". סבתא צינה הייתה חדה במיוחד לפרידמן הצעיר. "אמרה שאני ילדה, למה יש לי שיער ארוך, אם יש לי בכלל בולבול, היא הייתה מביאה חברות להסתלבט עליי. אני הייתי נקרע מצחוק, היא הייתה נותנת לי כסף ואז הבנתי שאם אתה צוחק על עצמך אתה יכול לקבל כסף על זה", הודה בחיוך.
גדלת בבית שאימא צופה בסלון בסרטי תעמולה נאציים ואבא מתבל בבדיחות.
"אמא הייתה צופה כדי לחקור את דמותו של היהודי בקולנוע הנאצי, וסרטים של לני ריפנשטאהל. ראיתי כמה הנאצים הם אנשים חזקים, אפילו הגרמנית נשמע לי שפה יפה. אני זוכר את זה מגיל 6 עד 17, ואבא היה הקומדיה בבית והוא אהב לעשות את הבדיחות הכי קיצוניות ושחורות, את כל בדיחות השואה שמעתי אצל אבא שלי בפעם הראשונה. הילד שגדל בבית הזה לא יצא נורמל".
"המוות לא מפחיד אותי, רק שיהיה ב'קאט' ובלי לסבול"
בשיחה בין דן שילון לארז טל סיפר מי שהיה ממייסדי הערוץ הראשון על העליות והירידות שהיו ביחסים בינו לבין אחיו יגאל ז"ל. בסרט תיעודי שארז טל עשה, העריך דן כי ימות לפני אחיו, דבר שלא קרה בפועל. בשיחה ב"מה באמת קרה שם?" הסביר את הפתיחות שלו לנושא.
"אני ראיתי פעמיים מוות בחיים, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, לכן לא מפחידים אותי עם מוות, רק שיהיה ב'קאט', בלי לסבול", אמר.
יגאל, גם אחרי הנפילה שהפכה אותו למשותק, הייתה בו איזו אופטימיות.
"זה דבר שלא הבנתי ולא הצלחתי להבין עד יום מותו. העוצמה הזאת שלו, סם החיים שדבק בו, הנכונות להתמודד עם זה. מה אני? אני יושב בבית בעיקר, פה ושם רואה חברים, קורא וכותב. שרק נהיה בריאים".
שורד השבי נכנס לאולפן, והדמעות של ירדנה ארזי זלגו
ירדנה ארזי שוחחה ארוכות עם ארז טל על תחנות בקריירה, אפילו על כאלה שהייתה מעדיפה לשכוח, אך הרגע המרגש ביותר של הריאיון קרה כששורד השבי גדי מוזס נכנס לאולפן. "כשחזרת אמרת 'אני חוזר לניר עוז, אני חייב לשקם את הקיבוץ'. מה קורה עכשיו?", שאלה ארזי את מוזס שהסביר שכרגע מרבית הבתים שרופים, אך כמי שחי 62 שנה בניר עוז הוא לא רוצה לראות את הכל יורד לטמיון.
כשהיה בשבי ראה מוזס סרטון של ארזי שרה את שירה "הביתה" בכיכר החטופים כשלידה היה על הבמה בנו, דבר שנגע לליבו. "התרגשתי עד דמעות כשראיתי אותך ועוד יותר כששמעתי את השיר הזה, זה שיר שיש בו כל כך הרבה תוכן אמיתי", אמר לזמרת, "כל מה שהובטח לא קוים או נגמר. זה שיר שמעורר את כל הרגשות האפשריים, אכזבות מהמנהיגים ומהסיטואציה. ב-7 באוקטובר הייתה הרגשה איומה של בגידה, השיר הזה מבטא הכל".
מוזס הקריא את שורות השיר שקיבלו משמעות מצמררת כשבאו מפיו של שורד השבי וירדנה ניגבה את הדמעות ואמרה: "המלחמה הראתה לנו ישראלים כל כך יפים ומעוררי השראה, זה מעורר תקווה גם. בים הטרלול, אדם כמוך נותן אופטימיות. אתם באמת אנשים יפים".
"אני לא יודע אם אני נורמלי, אבל אני מתפקד"
צדי צרפתי שיתף את טל בילדות הלא שגרתית כשההורים נפרדו בסמוך ללידתו, דבר שהוביל בסופו של דבר להגעתו של צדי למה שהגדיר "בית ילדים". בשלב מסוים אביו החליט להוציא אותו משם והכיר לו את אשתו שהייתה לאימו.
יום אחד הגיעה אישה שטענה בפני צרפתי כי היא אמא שלו והביאה לו דובי. "הייתי נורא מבוהל, הזהירו אותי כל השנים להיזהר מאישה שתבקר אותי. אמרו לי לברוח ממנה, לזרוק עליה אבנים. היא עשתה לי רע, זה סיבך לי את החיים, הבנתי שנוח לי בבית", אמר לטל.
צרפתי שחזר כי חזר הביתה, אך השאיר את הדובי מאחור כדי שלא ידעו שנפגש איתה. אמא הייתה ממשיכה להגיעה לבקר אותו אחת לכמה חודשים, דבר שיצר נטל נוראי על צרפתי. "לא סיפרתי בבית אף פעם, עד יום מותו של אבי", אמר. "בגיל 13, היא באה לבית הספר והביאה לי מדליון שכתוב בו 'מאמא'. נתתי אותו לסבתא שלי, שידעה את כל הסודות והיא החביאה את זה. כשהיא נפטרה, אבא שלי חיטט בדברים שלה, מצא את המדליון הזה והזדעזע".
בשלב זה ההתרגשות גברה על הבמאי שביקש לעצור את הצילומים, אך הוסיף: "אני לא יודע אם אני נורמלי, אני מתפקד, אני לא מסובך, קיבלתי את הכל בסדר, אני איש חזק שיודע לשרוד. ניסיתי טיפול פסיכולוגי פעם, דיברנו על הכל, היא אמרה לי 'אתה לא צריך טיפול'. אני יודע מה חשוב ומה לא, ולהמשיך הלאה".
"חיזרתי אחריה, והיא לא שמה עליי"
סיפור האהבה של השף חיים כהן ואשתו סיגל הפך למפורסם במיוחד לאורך השנים, אבל ביום הולדתה ה-50 קיבלה סיגל מתנה מיוחדת במיוחד. "בחרתי 50 שירי אהבה והדפסנו ספר, תמיד ביום הולדת שמים נר נוסף לשנה הבאה, אז השיר הנוסף היה שיר שאני כתבתי לה, הוא היה מודפס על נייר, מקופל. כשהיא פתחה הייתה מעטפה מודבקת, ובתוך המעטפה היה השיר וכמובן בכינו", אמר בחיוך. "זה שיר שמספר על כל הדרך שלנו, שלפעמים גם לא הייתה פשוטה ותמיד היינו ביחד".
ארז טל שלף את השיר המדובר, והשף לא היה יכול שלא להקריא את השיר במלואו. "כשראיתי אותך לראשונה, גם כשלא חייכת, וגם כנראה שיחקת, גם כשרקדתי סביבך בחיזור של יונים עד שנפתחו השערים. גם כשלא בישלת, גם כשלא ידעת. גם כשהיה קשה, וגם כשהתגברנו. גם כשטל נולדה, וכשאימא שלי נפרדה. גם כשמאיה הגיעה, וגם כשאורי חתם", הקריא. "גם כשהיית איתי, וגם כשהיית לצידי. גם כשוויתרת בשבילי, גם שנלחמנו וגם שניצחנו. גם כשאהבנו, וגם כשעברו להן 25 שנים, לא היה לי רגע אחד של ספק, גם היום וגם מחר, זו תמיד תהיי את".
זה מרגש.
"היא מהממת ובאמת מגיעה לה. כשראיתי אותה לראשונה וחיזרתי אחריה היא לא שמה עליי, בסוף זו הייתה אהבה ממבט ראשון שלי. השתוללתי סביבה, אתה ראית איך יונה מחזרת? רקדתי סביבה. תמיד ידעתי מהרגע הראשון שזאת היא".