בן סולטן: "לא היו מלהקים אותי רק כי אני 'אח של'. יש פה גם אותי"

לומר שזו הייתה שנה עמוסה עבור בן סולטן אולי נשמע קלישאתי או סתם נדוש - אבל מה לעשות? זה בדיוק מה שזה, ולראייה - להלן ספירת מלאי של כל מה שקרה איתו רק בשנה האחרונה: על המסך הקטן הוא כיכב ב"ילד רע" ו"גחליליות" של HOT, ב"חוליגנים" של כאן 11, ב"איננה" ב-yes ולאחרונה נודע שהוא לוהק גם לסדרה חדשה של קשת 12; בקולנוע הוא הספיק לשחק ב"חמצן", "פול ספיד 2" וב"כי את מכוערת", ובין לבין גם הפך לפרזנטור של מותג האופנה twentyfourseven ובכך קיבע באופן רשמי את מעמדו כבחור הכי יפה ונכון של הרגע. כן, בן סולטן בכל מקום. "טפו חמסה, טפו חמסה", הוא מחייך בריאיון ל-mako, "שיישאר ככה, אמן". 

התפרסמת כבר לפני כמה שנים עם תפקיד ב"עלומים" - אבל לאחרונה ממש התפוצצת, והכל קרה במקביל.
"נכון, פתאום הכל יוצא ברמה אחרת, וזה הכל מהכל. זה מרגש בטירוף וזה כל יום להגיד תודה. אני משתדל להניח תפילין עם כוונה ולהודות על כל העבודה הזאת כי זה לא מובן מאליו. מצד שני, לפעמים זה גם מוזר וקשוח".

למה?
"קודם כל, אני מאוד שיפוטי, אז להסתכל על עצמי בכל סדרה ולראות סצנות שאני פחות אוהב, זה משהו שגורם לי לסערת רגשות, רגע כזה מטלטל. וחוץ מזה שלפעמים אני חוטא וקורא טוקבקים, למרות שאני משתדל לא לקרוא הרבה". 

מה כותבים עליך? 
"כותבים עליי הכל, אבל בעיקר על הדמויות שאני עושה ופחות עליי כבן. נגיד ב'חוליגנים', בגלל שהייתי בדמות של מלשן, היו תגובות לכאן ולכאן, במנעד מאוד רחב, אבל באיזשהו מקום זו מחמאה. זה אומר שאנשים באמת נכנסו לתוך העולם שניסינו לייצר להם. אז גם אם אני קורא, אני משתדל לקחת את ההערות למקום בונה, ומהתגובות שסתם נועדו להוריד אני מתעלם. משתדל לא להתייחס יותר מדי". 

אני דווקא חושבת שאתה שחקן מאוד אהוב, רוב המגיבים מפרגנים לך.
"ברוך השם, ממש. את מבינה למה צריך להודות כל יום?". 

זה רק ספורט

ובהחלט יש על מה להודות, כשאתה רק בן 22 ואתה אחד השחקנים העסוקים בתעשייה - ועוד כזה שהגיע אליה די במקרה: סולטן נולד בירושלים, אח רביעי לשלוש אחיות ובהן השחקנית ניב סולטן. הוא למד בתיכון במגמת מוזיקה (עם בגרות של 10 יחידות בג'אז!), שירת בתיאטרון צה"ל ובכלל חלם להיות מוזיקאי, אבל יום אחד מלהקת פנתה לאחותו ניב וביקשה ללהק אותו לסדרה שלה - ומכאן הכל השתנה. אחרי תפקידי אורח ב"משפחה בהנפקה" ו"מדרסה", הגיעו התפקידים הראשיים ב"פול ספיד" וב"מג"ב".  

סיפרת בעבר שלצד ההתרגשות הגדולה, יש עליך גם המון לחץ ואתה נעזר בפסיכולוג. 
"ברור. קודם כל, בעיניי אין בן אדם שלא צריך פסיכולוג. במיוחד במציאות הזאת ובתקופה שלנו. חוץ מזה, המקצוע שלי הוא עוד יותר מטלטל, וזה מביא אותי לתקופות שאני הולך אליו ותקופות שפחות. חוץ ממנו אני גם מדבר עם המשפחה שלי, אני מקיף את עצמי ‫במעגל מאוד תומך שמאפשר לי להתמודד עם הדבר הזה, כי בסוף אנחנו בני אדם, וזה קשה. זה קשה אבל גם כיף ומאתגר. זו טלטלה. אז ברור שאני נעזר, למה לא?". 

וגם, כמו שאמרת - לא יזיק לכולנו בארץ טיפול קולקטיבי.
"לכולם, באמת, ובעולם. אנחנו צריכים כלים כדי להתמודד, ופסיכולוג הוא רופא לכל דבר - רק של הנפש". 

"בכל קבוצה יש אלימות, וזה אחד מהחסרונות של הספורט הישראלי, או הספורט בעולם, נקודה. מצליחים להרוס את זה עם אלימות וכל מיני דברים אחרים".

אנחנו משוחחים בין טיסה לטיסה - הוא בדיוק חזר מצילומי אופנה בגאורגיה ("אני מסיים את ימי הצילום גמור, אבל לאט לאט מבין את הדבר"), ובשבוע הבא כבר ממריא שוב, הפעם לצילומים של סדרה חדשה. אני שואלת אותו אם יש לו זמן פנוי לחברה או סתם לשחק פיפ"א, דברים רגילים שבני גילו עושים, והוא מחייך ומשיב בצניעות: "אין יותר מדי זמן פנוי, טפו חמסה, אבל אני מוצא את הזמנים הפנויים שלי, אני מחפש את הרגעים לעצמי בתוך כל העבודה, בתוך כל הדבר הזה". 

לפני כשבועיים שודר הפרק האחרון של "חוליגנים", סדרת המתח של התאגיד שזכתה להצלחה עם צפיות רבות ברשת. על הסיום השנוי-במחלוקת שלה ניתן להתווכח, אבל יש משהו אחד שייתכן שהרוב יסכימו: אם זו תמונת מראה לאוהדי הכדורגל בישראל (והיא לא רחוקה משם, בואו לא ניתמם) - אבוי לכולנו.  

ככמות הצפיות, כך כמות הקללות והאלימות בסדרה. מסכים איתי?
"אני יכול להבין, זו סדרה שהיא בוקס בבטן, אבל אני חושב שהניסיון של היוצרים ושל הכותבים היה להראות את החברה ולא להתנצל. עכשיו, באיזשהו מקום אנחנו חברה שיש בה הכל מהכל, וגם יש בה הרבה מהדבר הזה. אז נראה לי שהם פשוט רצו להביא את זה כמה שיותר אותנטי, כמה שיותר אמיתי. שאנשים יוכלו להזדהות, מבינה? כן, יש בה אלימות, יש בה הרבה קללות - אבל זה גם מתאזן עם הרבה דברים אחרים, והיוצרים עשו את זה בצורה חכמה בעיניי".

היוצרים הספיקו להסתבך גם עם קבוצת בית"ר ירושלים, שעם עליית הסדרה לאוויר הגישה מכתב התראה לפני נקיטת הליכים בטענה ללשון הרע ולפגיעה בזכויות. הסיבה? "חוליגנים" מתמקדת בקבוצת כדורגל מירושלים ובאוהדיה השרופים - חלקם עבריינים - כשהצבעים הבולטים שלה הם (במקרה) צהוב ושחור, הסמל הוא מנורה והאצטדיון הביתי הוא טדי.

קשה להתעלם מהדמיון לבית"ר, גם אם מאוד נרצה.
"כן, כולנו מבינים למה ואנחנו לא עוצמים עיניים. אבל מה שאני כן רוצה להגיד בנושא זה שהמושג 'חוליגנים' לא התחיל בארץ. זה מושג שהתחיל באיזו קבוצת כדורגל של פעם. אז כן, אני יכול להבין למה קבוצה מסוימת יכולה להשתייך לה, אבל באנו להראות תופעה, להראות חברה, לייצר עלילה ולספר סיפור. לא באנו להגיד א' ב' ג' על בית"ר. 

"אגב, רוב מי שראה את הסדרה - גם אוהדי בית"ר שהתנגדו אליה בהתחלה - אהבו. בסופו של דבר את מתחברת לקבוצה, את מתחברת לעובד (הדמות שגילם שון סופטי - מ.ד), ולא למשטרה. עכשיו, עצם זה שזה קורה, זה כבר מעיד משהו על העשייה והכתיבה. אמרנו שאנחנו לא לרעתם של אוהדי בית"ר, אנחנו לא באים להוציא אותם רע או לשפוט אף אחד. באנו להראות סיפור וזהו". 

אתה בעצמך אוהד בית"ר. 
"נכון. בעברי הייתי הולך עם אבא שלי למשחקים. זו הייתה תקופה שמאוד אהבתי. היה לנו מנוי והיינו הולכים לטדי, אבל לאט לאט, את יודעת, כבר לא. עכשיו אני רואה משחקים מהטלפון". 

יצא לך לחוות אלימות במגרשים? 
"האמת היא שהייתי ילד. אני לא יכול להצביע על אירוע כלשהו שאני זוכר כי זה היה ממש בילדות שלי, אבל כן, יש. ברור שיש. אי אפשר להתחמק מזה, אבל זה לא קורה רק בבית"ר. בכל קבוצה יש אלימות, וזה אחד מהחסרונות של הספורט הישראלי, או הספורט בעולם, נקודה. מצליחים להרוס את זה עם אלימות וכל מיני דברים אחרים".

תהיה עונה שנייה ל"חוליגנים"?
"האמת שאני לא יודע! אנחנו מקווים שכן. הייתה הצלחה מאוד גדולה, אבל אני לא יודע. אם תדעי, עדכני אותי". 

חתונה וכישופים

אם צריך לאפיין את רוב הדמויות שסולטן גילם עד היום, אפשר לומר שהן בעיקר "טראבל-מייקריות" - בין אם מדובר בחייל שמסתבך, במלשן עם קשרים לעולם הפשע או באסיר צעיר. אבל אם שואלים אותו, הדמויות האלה רחוקות שנות אור מבן האמיתי. "אני מאוד לא שם", הוא אומר, "אני ילד טוב". 

ילד טוב ירושלים. 
"ממש. ממש, ילד טוב. זה מאוד רחוק ממני. ברור שבסופו של דבר אני מביא את הדמויות אליי כדי שהמשחק יהיה אמין, אז אני גורם להן להיות חלק מה-DNA שלי, אבל אלה לא דברים שחוויתי או עברתי בחיים. לא הייתי עריק, לא הייתי נפקד ולא עשיתי דברים כאלה. תמיד הלכתי לפי המערכת".

"אני נעזר בניב כי היא אחותי, אבל שחקנים אחרים הולכים למורה למשחק. אז מה, הם מקבלים תפקידים בזכותם? לא, זה תהליך משותף, אני מרגיש שאני עושה את זה בזכות עצמי"

אז עכשיו תהיה לו הזדמנות להראות גם צד קליל יותר שלו, בתפקיד עומרי בטלנובלה הקומית החדשה "חזי ובניו". חזי (איציק כהן) הוא "עיראקי למהדרין", כפי שתואר בהודעה לתקשורת, מוסכניק, אלמן ואב לארבע בנות. כשאליהו, בת הזקונים, הורסת בטעות את החתונה של אחותה, היא ואחיותיה מתבשרות על קללה משפחתית - עד שאליהו לא תתחתן, אף אחת מהאחיות שלה לא תעמוד מתחת לחופה. "זו הקומדיה שלא עשיתי בחיים", מספר סולטן, "יותר קליל ויותר נחמד. הדמות שלי מתוקה. עומרי לא בא מרקע קשה, הוא חמוד והוא מתאהב". 

את "חזי ובניו" (ראשון עד שלישי ב-HOT בידור, HOT VOD ו-NEXT TV) ביימה לי גילת - מי שביימה גם את "חוליגנים", אבל היא לא עשתה לסולטן הנחות ("עשיתי אודישנים לתפקיד"). הסדרה כוללת לא פחות מ-45 פרקים והיא מוגדרת כאמור כ"טלנובלה" - שזה, כידוע, הז'אנר ששלט בישראל של תחילת שנות האלפיים אבל לאט לאט דעך, עד שסדרות הדרמה השתלטו על המסך. כעת, ינסו להחזיר עטרה ליושנה עם שידור שלושה פרקים בשבוע. "את לא מבינה איך נהניתי לצלם את הסדרה הזאת. באמת. לא הצלחתי לסיים את הסצנות מרוב צחוק. הייתי אומר להם כל הזמן, 'תנו לי שנייה, בבקשה', פשוט לא הצלחתי. קרעו אותי מצחוק".

אז מעכשיו נראה אותך בעיקר בקומדיות?
"תראי, אני יותר מכיר דרמות, ולסדרות כאלה יש את הקסם שלהן. אני מקווה להמשיך להתנסות גם וגם, לטפח את שני הצדדים". 

בסדרה מוטלת קללה על האחיות. אתה מאמין בקללות, כישופים ומיסטיקה? 
"לא. אני מאמין בקדוש ברוך הוא. אני מאמין שהוא מוביל והוא סולל. ואם זה שם, כאילו, אם אני לא אמור להתחתן - אני לא אתחתן. הכל מכתוב. זאת האמונה שלי האישית".

ברור שתתחתן, והבאת אותי ישירות לנושא הבא שלי - בוא נדבר על בת הזוג שלך, לירי.
(צוחק) "בואי". 

כמה זמן אתם יחד?
"יותר משנה".

איך הכרתם?
"באינסטגרם. ואת בטח רוצה לדעת מי התחיל עם מי".

בדיוק.
"אז תלוי את מי את שואלת. אני עשיתי לייקים והראתי כוונה, אבל היא שלחה לי הודעה, אז זה חצי חצי". 

אתם גרים יחד? חושבים על השלב הבא?
"אנחנו עדיין לא גרים יחד, היא חיילת. כשהיא תשתחרר מהצבא, יש עוד זמן, אז נראה. בעזרת השם, לא יודע, יש כוונה". 

תפקיד נוסף שאיתו הוא יוסיף לבסס את מעמדו כאחד השחקנים העסוקים הוא כלוחם גולני בסרט "חמצן", הזוכה הטרי של פסטיבל ירושלים לפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר. הסרט, שבו משתתפת גם דאנה איבגי כאם שעושה הכל כדי שבנה יחידה לא יילחם במלחמה, אומנם צולם הרבה לפני שהשמיים נפלו עלינו ב-7 באוקטובר, אבל הוא רלוונטי מתמיד. "לראות את זה עכשיו זה כמו בוקס בפנים", הוא אומר, "בני המשפחה שלי ראו אותו לאחרונה והם לא הפסיקו לבכות כל הסרט. צילמנו לפני המלחמה, אבל זה כמו לחזות את העתיד".

לראות אותו זה כמו לצפות בכתבה בחדשות. זה פשוט קורה עכשיו - אמהות, אבות, בנות זוג, אחים ואחיות - אף אחד לא רוצה לשלוח את היקר לו מכל לשדה הקרב. 
"לגמרי. בן דוד שלי בעזה, קצין בהנדסה. אני סביב הטלגרם 24 שעות ביממה, כדי לראות אם חס וחלילה קורה משהו. אז זה בדיוק מה שקורה בסרט. יש שם סצנה שדופקים לענת בדלת בדיוק כשהיא מכינה קציצות, והיא קופאת. היא לא יכולה לגשת לדלת. זה צמרמורת, וזה קורה כל יום לצערי". 

חייבים לדבר על ניב

כשאחותך הגדולה היא אחת השחקניות המוערכות בארץ, והתפקיד הראשון שלך הגיע בעקבות פנייה ישירה אליה - אין פלא שיש מי שיטען שאתה כאן רק בזכותה. תוסיפו לזה גם את העובדה שהיא נשואה למאור שוויצר, מהשחקנים העסוקים בתעשייה גם כן, ותקבלו לפנים מנה מכובדת של טוקבקים שמאשימים בפרוטקציה.

זה מעצבן אותך כשאומרים שאתה כאן בזכות ניב?
"בכלל לא. נכון, יש תגובות, אבל אני מסנן את אלו שאני לא יכול לקחת מהן הערות בונות. זה לא מפריע לי. אני יכול להבין למה אנשים חושבים את זה וזה בסדר גמור. בסופו של דבר, יש לי בבית את השחקנית הכי טובה בארץ, ואני אח שלה הקטן, וזה מהמם. אני נעזר בה ואנחנו בהרמוניה מטורפת, גם עם מאור. אני לא מייחס לזה חשיבות, כי אין לזה מקום רע בלב שלי. זה רק טוב. כאילו, מה רע? הכל טוב".

וגם חובת ההוכחה היא עליך.
"נכון. במאי לא היה לוקח שחקן לתפקיד רק כי הוא 'אח של'. הוא לא ירצה להרוס את הסדרה שלו רק בשביל ללהק 'אח של'. אני מאמין ש... מה זה מאמין? אני יודע שיש גם את בן בדבר הזה, בן שנעזר ולומד ומתפתח. אין פה שום דבר רע. גם תראי, אולי אני נעזר בניב כי היא אחותי, אבל שחקנים אחרים הולכים למורה למשחק. אז מה, הם מקבלים תפקידים בזכותם? לא, זה תהליך משותף, אני מרגיש שאני עושה את זה בזכות עצמי ובסוף, אני נמצא על הסט לבד. זה אני והבמאי בלי אף אחד. אז כן, טפו חמסה, ניב זה עזר מטורף וזה כיף ומחבר ומקרב בינינו".

עכשיו כשהיא אמא טרייה, יש לה זמן להתכונן איתך לאודישנים?
"הרבה פחות! גם בגלל הקטנצ'יק וגם כי אני כבר מתכונן לבד, אני לומד על הבשר של עצמי. יש אודישנים מסוימים שאנחנו עובדים עליהם יחד, והיא ליוותה את כל ההתחלה שלי". 

על הסדרה החדשה של קשת 12, שבקאסט השחקנים שלה נמנים בין השאר יהודה לוי, עידו טאקו, מארק איווניר ואיתי תורג'מן, הוא לוהק יחד עם הגיס, אבל קבלו סקופ: "לי ולמאור אין סצנות יחד!", הוא צוחק. 

אז מה עשינו פה בעצם?
"כלום! אבל זו תהיה סדרה מדהימה, אני חושב שיש לה פוטנציאל ממש גדול. הסיפור מעניין, השחקנים טובים, אנחנו טסים לצלם בחו"ל תקופה ארוכה ואני מאוד מתרגש". 

אז נמשיך לחכות לפרויקט משותף שלכם - והפעם יחד עם ניב. 
"חובה. חברים שלי שיחקו איתה ועם מאור ואמרו לי שהם חמודים. ואני כזה, 'מתי אני?!' גם אני רוצה לשחק איתם. אני מחכה לתורי, מחכה שמישהי יכתוב לנו משהו". 

ההרמוניה והפרגון בין כולם בהחלט מובנים, בכל זאת - נראה שלא חסר עבודה לאף אחד מהמעורבים - אבל  קשה שלא לתהות אם יש איזו תחרות סמויה מן העין. סולטן מתעקש שלא: "אין שום תחרות, אפילו לא קצת. אנחנו יחד, מאוד תומכים אחד בשני ועוזרים אחד לשני. שלושתנו, אני ניב ומאור. זה נעשה בצורה מאוד כיפית חיובית וטובה. ואני באמת מתכוון לזה. אין שום לחץ סמוי או תחרות, חס וחלילה. בכלל בכלל לא". 

גם אתה מכוון לקריירה בחו"ל ‫כמו "טהרן" שמשודרת באפל?‬
"‫ברור, מי לא? ‫אני צריך לעבוד ‫על האנגלית שלי עוד קצת, אני לא אשקר. ‫אבל אני בסדר, אני עוד בתקופת זמנים שאני יכול לעשות את זה וללמוד. אבל כן, לשחק בחו"ל זה חלום".