"לגלם אדם בזהות בדויה? אצטרך לדבר על זה עם הפסיכולוג שלי"

בהוליווד כבר מזמן הפסיקו להתנצל על סרטי המשך ורימייקים, אבל נדמה שגם כשמגיע רעיון חדש, הוא לא תמיד מרגיש כל כך חדש. לא פעם, קשה שלא להיזכר ביצירות שכבר הצליחו. כך למשל במקרה של הסדרה "צ'אד פאוורס", בכיכובו של אחד הכוכבים הלוהטים בתעשייה בשנים האחרונות, גלן פאוול; מדובר בקומדיית ספורט שזכתה, כמעט באופן בלתי נמנע, להשוואות לשלאגר הענק "טד לאסו", וכעת חוזרת לעונה שנייה בשירות הסטרימינג דיסני+.

"צ'אד פאוורס" מתרחשת סביב קבוצת פוטבול כושלת בקולג' בדרום מדינת ג'ורג'יה, והעלילה יוצאת לדרך עם גילויו של שחקן מוכשר להפליא שמבליח משום מקום, בעל חזות וקול משונים. למעשה, מדובר בכוכב פוטבול מצליח מהעבר בשם ראס הולידיי, שהקריירה המבטיחה שלו התרסקה שמונה שנים קודם לכן, אחרי תקרית שהפכה אותו לקורבן של תרבות הביטול. הוא הפך למוקצה ונבעט לכל עבר, וכעת מנסה לשחזר את ימי הזוהר שלו בזהות בדויה של טיפוס בשם צ'אד פאוורס, כשהוא מצויד בפרותזות לפנים במטרה להסוות את מראהו המוכר ולא לעורר חשד.

"הדבר הראשון שהנחה אותנו ביצירת הסדרה ובכתיבת הפרקים הוא המרכיב האנושי - זה מה שאני אוהב בספורט", אומר פאוול בריאיון ל-mako לקידום הסדרה. "כמובן שיש צד טכני למשחק, ואני מבטיח שזה יותר קל ממה שנדמה, אבל יש סיפורים אמיתיים: האנדרדוג, הטיפוס לצמרת, המאבק, עבודת צוות - אלמנטים הכי אוניברסליים. זו הסיבה שתמיד התחברתי לסיפורי חיים של ספורטאים. כל מה שקורה על המגרש זה בגדר קסם אנושי.

"פוטבול הוא שפת האהבה של המשפחה שלי. ואומר לך את זה בחור טקסני שגדל כשבכל שבת היינו יושבים יחד וצופים בפוטבול של מכללות. ולכן הסדרה מייצגת חלק עצום מהמשפחה שלי ומה שמאחד בינינו. המשפחה שלי ליוותה אותי בקידום הסדרה, ובכלל בקריירה, אבל הפעם זה מרגיש הכי קרוב לבית ואני מקווה שזה יאפיין את חוויית הצפייה של כולם".

בדומה ל"טד לאסו", שנולדה מדמותו של ג'ייסון סודייקיס כמאמן פוטבול שהופיעה לראשונה במערכוני פרומו לשידורי כדורגל בטלוויזיה האמריקאית, גם הדמות של צ'אד פאוורס נולדה במערכון. היא נכתבה במקור לקידום שידורי ליגת הפוטבול במכללות, ובו גילם אותה כוכב הפוטבול לשעבר איליי מאנינג, שהגיע בזהות בדויה למבחני קבלה באוניברסיטה מקומית. מאנינג ואחיו הבכור פייטון הם מאגדות הפוטבול הנערצות ביותר באמריקה, והשניים משמשים כמפיקים בסדרה.

את ראס/צ'אד מגלם גלן פאוול, שהיה מועמד השנה לגלובוס הזהב על תפקידו, שנה אחרי שהיה מועמד לראשונה על "היט מן". גם על "צ'אד פאוורס" חתום פאוול כיוצר שותף, לצד התסריטאי זוכה האמי מייקל וולדרון.

איך זה מרגיש לקדם פרויקט שיצרת, ושאתה לא רק מככב בו?
"זה תמיד החלק המטורף בכל העסק הזה, שבאמת זה משהו שאני מעורב בו לחלוטין. ואני חושב שהאינסטינקטים שלך נכונים בשאלה הזאת, כי זה באמת הופך את כל העניין למאוד אישי עבורי. ברור שאני תמיד נותן כל מה שאני יכול כדי לקדם פרויקט. בכל פעם שאני יוצר משהו, אני באמת משקיע בזה המון מזמני ומרצי. וכל מי שמכיר אותי היטב יודע שאני אחד שעובד מאוד קשה על מנת לספק את הסחורה ולרצות את הקהל. וזה הכל כי באמת אכפת לי.

"אבל זה מעניין כשאני ממש בחזית של כל הקידום, מכל הבחינות. אני כאן היוצר, התסריטאי, המפיק של הסדרה, וכמובן שאני מגלם את הדמות הראשית, וזו שהסדרה נקראת על שמה. אין יותר מזה. כך שזאת בהחלט חוויה רגשית שונה, שאתה כולך בפנים, אם להגדיר את זה. אבל מעל הכל, אני באמת נהנה מזה".

במה אתה הכי טוב לדעתך?
"אני לא רוצה להעיד על עצמי שאני מצטיין באף תחום, אבל אני כן מוכן לומר שאני עובד קשה. אפילו בתור ילד מעולם לא הרגשתי שאני הכי טוב במשהו, אבל תמיד הייתי מוכן להשקיע את הזמן כדי להיות במגמת שיפור תמידית ולכל הפחות לפתח מיומנות. ולכן משחק הוא מקצוע טוב עבורי, שבו אתה מרגיש שאתה אף פעם לא באמת טוב, אלא פשוט נהיה מספיק טוב כדי שהקהל יאמין לך יותר ויותר מפעם לפעם.

"וזה נכון גם לגבי פוטבול. אני יודע שזה ענף שחזק בארה"ב, ואצלכם בטח לא מבינים ממה אנחנו מתלהבים - כל העולם הרי משוגע על כדורגל. אבל פוטבול זאת הנאה אינסופית. ככל שתתעמק בזה יותר, תאהב את המשחק יותר. החלק הכי טוב עבורי הוא שהיו לי את איליי ופייטון לימיני. הייתי מוקף במאמני הפוטבול הטובים בעולם. פשוטו כמשמעו, המאמן האישי של כוכב הקנזס סיטי צ'יפס, הקוורטרבק פטריק מאהומס, עבד איתי באימונים. זה היה פשוט מטורף. ואני מקווה שבאמצעות הסדרה גם נצליח להגיע לקהלים חדשים, מבלי לפספס את הקהל המיידי, שהם אוהדי הפוטבול האמריקאים".

בסולם שבין ראס לצ'אד, איפה נמצא גלן?
"עוד לא שאלו אותי את זה, זה ממש מצחיק", הוא צוחק ועוצר לחשוב לרגע. "אתה יודע, אני מרגיש שהחלק הכיפי שלך בתור שחקן זה כשאתה מתחיל מה שנקרא 'לתקוף' דמות, מנסה להבין איפה בדיוק בתוך דיאגרמת ון הזאת, בתוך הספקטרום הזה, איפה אתה נמצא עם כל דמות נתונה, כדי שתבין כיצד עליך לפצות יתר על המידה או לבנות דברים אחרים.

"ולמען האמת, אני לא בטוח אם עד עכשיו הצלחתי באמת לנתח לעומק את עצמי מספיק ביחס לדמות בשני המצבים שלה, כדי לדעת איפה אני אישית נמצא על המנעד הזה. אבל הכי חשוב שאני נהנה מכל רגע".

סורי, הוא תפוס

בחמש השנים שחלפו מאז ההצלחה הקופתית האדירה של "אהבה בשחקים: מאווריק", פאוול (37) היטיב למנף את התפקיד המשני בסרט והפך לאחד השחקנים העסוקים והמבוקשים בהוליווד. מאז הוא כיכב בקומדיה הרומנטית "רק לא אתה" עם סידני סוויני, ברימייק האסונות "טוויסטרס", בסרט האקשן "הנרדף" וב"עשיר רצח".

גם השנים הקרובות כבר נראות עמוסות: ב-2027 צפויים לעלות שני סרטים מדוברים בכיכובו, שאותם כבר סיים לצלם - "מלך הקאמבק", אותו כתב יחד עם הבמאי הקומי ג'אד אפטאו ("בתול בן 40"), ו-The Great Beyond, שמביים ג'יי. ג'יי. אברהמס. לאחרונה אף נפוצו ברשת שמועות שלפיהן דיסני כבר בחרה בו לגלם את גסטון בפריקוול הלייב-אקשן של "היפה והחיה".

במקביל, פאוול משמר את תדמית הגבר הנחשק בזוגיות פוטוגנית בשנה האחרונה עם השחקנית העולה מישל רנדולף ("לנדמן", "צעקה 7"), וגם מקדם את חברת מוצרי המזון שהוא שותף בבעלותה, "סמאש קיטצ'ן". בהקרנת הבכורה של "צ'אד פאוורס" אפילו חולקו מוצרים של החברה במתנה, ובראיון עמו הוא לא מפספס את ההזדמנות לבקש חוות דעת עליהם. "השקנו שמן קוקוס, שמן זית, שמן אבוקדו, ואני מקווה שאהבת את הרטבים שלנו. הברביקיו ממש טוב, נכון?", הוא שואל אותי לקראת סיום השיחה.

"כשאתה בוחר במקצוע כמו שלי, אתה תמיד תלוי בדבר הבא, ובטח כשזה לא קורה לך בין לילה, כמו שהיה אצלי. אתה תמיד צריך לפעול בכמה ערוצים, כי ברקע אתה צופה מהצד כשחברים שלך כן זוכים להזדמנויות, או כאלה שחושבים שהנה הם עומדים לפרוץ ובסוף מתבדים. לא קל לגרום לתעשייה להאמין בך, ואני תמיד באתי במחשבה שאני לא יכול להרשות לעצמי לנוח, אלא להרים עוד טלפון, לנסות ולדפוק על עוד דלת ולקוות שאולי ההצלחה מעבר לפינה.

"זה נכון לא רק לגבי מקצוע המשחק. בקלות אפשר להוריד את הראש בתבוסה, שהטוב כבר מאחורינו ועלינו להסתפק במה שיש. אבל כל אחד זקוק להזדמנות, ושמעתי את זה הרבה בעבודה על הסדרה, כי לא משנה עם מי דיברתי בתחום הספורט, כל אחד מרגיש שאם רק תשים אותו שוב במגרש, הוא יכול להפליא. והדרך עקלקלה לכולם: יש מהמורות ועושים טעויות. לאף אחד אין נתיב מושלם להצלחה".

ועדיין, קל גם לאבד את הראש כשההצלחה מגיעה.
"אינני לוקח כמובן מאליו את הפריבילגיה הענקית של לצלם את הסדרה, כשבנוסף עבדתי ממש לאחרונה עם במאים כמו ג'יי. ג'יי. אברהמס, וזאת חוויה מדהימה אחת אחרי השנייה. אבל במקביל אני קולט שהמציאות סביבי השתנתה, וכשאני יוצא לרחוב ישנם יותר טלפונים עם מצלמה שמופנים לעברי, עוקבים אחריי ומצלמים.

"היה לי כיף גדול כשיכולתי לצאת עם הפרותזות של צ'אד לרחוב בלוס אנג'לס ולא זיהו אותי. הלכתי לקנות קפה עם הפאה והשיניים המזויפות, ניסיתי מבטאים שונים ויכולתי להתנסות בנעליה של הדמות מבלי שידעו שזה אני. אתה אף פעם לא יכול לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות. אסור לשכוח שבסופו של דבר המקצוע שלי הוא העמדת פנים, בתחפושות ובדמויות מתחלפות.

"בסופו של דבר, בכל פרויקט שאני כותב יש חלק אישי ממני. אבל עצם העובדה שזהו פרויקט נוסף שלי, שאני מגלם בו אדם שמסתתר בזהות בדויה? את זה אצטרך להעלות בפגישה הבאה שלי אצל הפסיכולוג".