אלה לקחי המלחמה של החדשות. יש גם אחד על עדי זריפי
מה קרה כשרותם אבוהב הדרמטית יצאה מגטו הכבלים? איזה גיבור של "סוסים איטיים" מוכיח שהיא לא חדלת אישים? ומי אנשי החדשות שיצטרכו ליישם כאן כמה שיעורים? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ושולח אתכם לסוף השבוע עם כמה המלצות
mako
פורסם: | עודכן:
-
על מה כל הדרמה
השיח הציבורי סביב "אור ראשון" (קשת 12) נגע לאופן שבו מעובדת טראומת 7 באוקטובר, או לחילופין לסיפורים האמיתיים שבליבה. אבל בסוף, בניכוי גודל האירוע וכובד המציאות, מדובר בעוד סדרת דרמה על גבי לוח השנה הטלוויזיוני - ולכן לא יזיק להתייחס אליה כאחת. על איכויותיה המקצועיות של שרה וינו-אלעד אין צורך להרחיב, גם כי נכתב עליהן כאן ממש לא מזמן וגם כי כל מי שצפה במשחק באמצעות הבעות פנים שלה בפרק הסיום, כשאמבולנס של מד"א מגיע להמשיך אותה, הבין. טלי חדד בגילומה היא דמות שמרגישה כל כך מקורית, כל כך יוצאת דופן, עד שנזכרים שמדובר באישה אמיתית. דילוג נוסף על רותם סלע, שמקבלת מספיק מחמאות מוצדקות כשחקנית בכל חודש אפשרי, והנה תורה של רותם אחרת.
ממעבר יבש על הרזומה שלה, התפקיד ב"אור ראשון" דווקא לא אמור להיות אירוע כזה חריג עבור רותם אבוהב. נכון, מדובר בשחקנית קומית ותיקה שבשנים האחרונות אפילו עושה סטנדאפ - אבל עוד לפני כן היא הייתה זוכת פרס אופיר על "אביבה אהובתי", ובעשור האחרון כיכבה בסדרות הדרמה "בתולות", "אזהרת מסע" ו"קוגל". התפקיד שלה כשוטרת ליאת צביאלי, כשלצדה חן אמסלם המצוינת אף היא, לא מסמל איזשהו מהפך מקצועי. ועדיין: הרבה מאוד זמן לא היה לאבוהב תפקיד דרמטי בסדרה שמחוץ לגטו הכבלים, והבלבוסטה מ"אור ראשון" היא מהדמויות המרגשות והאמינות שהיא גילמה על מי מהמסכים. למרות שהצופה התיאורטי מעבר לים לא באמת יבדיל בין הקריירה של רותם א' לרותם ס', הצופה הישראלי מבין ומכבד את הסמי-קאמבק שאבוהב מספקת. ובכלל, הרבה מאוד זמן לא הייתה כאן סדרה מלוהקת לעילא כמו "אור ראשון". אחרי שהכרתם את כל הסיפורים האמיתיים, נסו לדמיין אותם מגולמים על ידי שחקנים ישראלים אחרים. בלתי אפשרי? סימן שמישהו בחר בשמות הנכונים.
מה לראות?
את "כפר עזה - 95% גן עדן" (כאן 11), אחת מסדרות הדוקו האחרונות על 7 באוקטובר ששובצו החודש, ושנדחתה בכמה ימים בנסיבות משמחות. אם אתם בנויים לעוד טריגרים, אל תפספסו את צפיית החובה הזאת. לביקורת המלאה.
-
סוס פלא
מאז אביב 2022 לא שודר ולו פריים אחד של "אופוריה" האמריקאית. במשך אותו פרק זמן, בבריטניה, שודרו ארבע עונות מלאות של "סוסים איטיים" (אפל TV) - החמישית כבר עלתה, השישית כבר צולמה והשביעית כבר נכתבה. מותחן הריגול המבריק והמצחיק בכיכובו של גארי אולדמן הוא אי של יציבות כמו שרק האי הבריטי יכול לספק, ולמרות שבאופן חריג ביותר כל עונה מספיקה להסתיים עם טריילר מוגמר לזו הבאה, שאלה אחת נותרת עד לרגע האמת: מי מדמויות המשנה המתחלפות של "סוסים איטיים" תעמוד הפעם במוקד?
עכשיו, עם עליית העונה החמישית - שכל פרקיה נמסרו מראש למבקרים - התקבלה התשובה. החלום של הצופים התגשם, ורודי הו (כריסטופר צ'אנג) האפתי ומעורר התמיהה הוא הסוס האיטי שמקבל מנה נכבדת של זמן מסך בפרשה החדשה. המהלך המוצלח, המתבקש, הכל כך מהנה לצפייה הזה, הוא הזדמנות יקרה מפז עבור היוצרים להסתלבט עליו בדרכים מענגות (כולם חושדים ברגע שאישה מתחילה איתו) ומנגד להפנות אליו זרקור אחר במעט (הגיבורים מציינים לחיוב שוב ושוב את נתוניו הפיזיים של הו, ואותם בלבד). מסיבוב לסיבוב מתברר עד כמה הסדרה החכמה הזאת יודעת לשמור גם את דמויות המשנה המשומשות באזורי העניין, ועכשיו אף מתברר כיצד היא מצליחה להשתיל לב ענק אפילו אצל הדמות האזוטרית מכולן. כי אם "סוסים איטיים" באמת הייתה חדלת אישים כמו הגיבורים שלה, אנשים לא היו אוהבים אותה עד כדי כך.
פריים אחד למזכרת
כמה אפשר לאהוב את אריאל ודוד קוניו, שהתחבאו מעבר לקיר כדי להבהיל את בנות הזוג.
-
שיעור של כמעט אחרי מלחמה
אם להקשיב ללב (או למנהיגים), המלחמה לא תיגמר עד שאחרון החללים החטופים יושב ארצה. אם להקשיב לראש (או למנהיגים), היא גם לא תיגמר עד הכרעה מוחלטת של חמאס. אבל אם להקשיב לחדשות (או למוחאי הכפיים בכנסת) - "שיר של אחרי מלחמה" הוא כבר מוזיקת רקע לגיטימית לשלל כתבות הצבע. ובכל זאת, למרות שהשימוש במילה "סוף" וגרפיקת איפוס השעונים הם לכל הפחות אקט אנטי-חדשותי, שחרור אחרוני החטופים החיים כן מאפשר להידרש לכמה סיכומים, בתקווה שלא מדובר בסיכומי ביניים. השנתיים וקצת האלה היו תקופה של גאות ושפל עבור התקשורת הישראלית, בייחוד זו המשודרת, וזה שיותר משפחות שבים הודו לה מאשר לממשלה לא אומר שהיא לא חפה מביקורת.
7 באוקטובר יצא לדרך כשבישראל פועלים ומשדרים שלושה ערוצים בלבד. בערוץ 14 הצטרפו רק כמה שעות לאחר מכן - שעות שמהוות כתם נצחי עליו ועל מטרותיו לתפקד כערוץ חדשות, ויצרו ואקום כל כך גדול שבחלוף שנה נכנס לתוכו ערוץ חמישי. מרתק לחזור לשידורי השבת השחורה ולגלות לא רק את התפקיד שהיה לאולפני החדשות באותו יום (אל דאגה, הם לנצח יזכירו את זה בעצמם), אלא גם את דור הכתבים והמגישים שצמח מאז ובקושי הורגש באותה יממה. ירון אברהם ומיכל פעילן הפכו לשניים מהעיתונאים הבולטים והמפעילים בארץ, מוריה אסרף נהייתה טאלנט, יאיר שרקי השלים סמי-מהפך, שי גולדן התפכח, עודד מנשה נורמל, ניצן שפירא ואדר גיציס פרצו לתודעה, סולימאן מסוודה ואבישי גרינצייג עלו קומה ועדי זריפי צברה כל מניה אפשרית, הפעם בתור המגישה שהאירועים הכי דרמטיים נופלים דווקא במשמרת שלה. רובם היו יותר על הפן הטלוויזיוני של החדשות, בעוד שבשבועות האחרונים הגיח בחיר ליבו של טראמפ ברק רביד והביא כמות סקופים שמספיקה לשלוש מלחמות קדימה. המלחמה החשובה בתולדות ישראל עזרה לעצב דמויות שימשיכו לתווך את האירועים המכוננים של העתיד, והם הראשונים שיצטרכו ליישם את הלקחים שעולים ממנה.
לקח ראשון: עיתונאים הם לא משפחות החטופים. הם יכולים לתת קול למאבק שלהן, זה אפילו מבורך, אבל הם לא רק אנשים רגישים אלא אנשי מקצוע. החיבור שנרקם בין המסקרים המגלומנים למסוקרים לא מבטל את הפער. באותו עניין: עסקאות הן אירוע לדווח עליו, לא הישג אישי. גם התקשורת האקטיביסטית ביותר לא ממלאת את מקום האנשים שממש חותמים על הסכמים. לקח לעורכי האולפנים השונים: להראות מה קורה בעזה בשמם של הצופים זה לא מותרות ולא פגיעה ברגשות הציבור, סתם חובה עיתונאית מינימלית של המהדורות ששכחו שרצועות הבידור משודרות אחריהן. לקח ספציפי ליהודה שלזינגר: כותרת "אב שכול VS אב של חטוף ששב", ועוד בערב יום הזיכרון, היא לא מעשה של אדם ימני אלא של אדם פאתט.
מחפשים איך למלא את הפאנל? מצוין, אין צורך להזמין את אבות המחדל מאמ"ן שיפרשנו. ואם בכל זאת הזמנתם משם איזה קצין במיל' - נניח אבא של בכיר באוגדת עזה - אפשר לחייב אותו לתת גילוי נאות, לתת אותו בעצמכם, או פשוט לוותר על העונג. את זמן המסך שיתפנה ניתן להעניק להורי חטופים שהאידיאולוגיה שלהם לא מסתדרת עם שלכם. לא יכול להיות שחטופים מסוימים יהיו מוכרים רק למי שצפה בערוץ 14, ולהפך. ולמרות שבעתות חירום ידעתם להתעסק בעיקר, אנא מכם: שחררו מהטפל. תופתעו לגלות עד כמה לרוב האנשים לא אכפת משריקות בוז בכיכר, או מעוד אמירה מנותקת של שר, או מכם. תמשיכו לדווח על החדשות, אל תהיו חלק מהן. ובחייכם, בפעם הבאה תוודאו שכולם בהיכון לפני שזריפי עולה למשמרת.
בשבוע הבא
עונה חדשה ל"בואו לאכול איתי" (כאן 11, 19.10); וגם לשעשועון "הזירה", שמבטיח הפעם כמות גדולה יותר של שחקנים ועוד כמה טוויסטים (כאן 11, כנ"ל); וגם ל"ארץ נהדרת" (קשת 12, 22.10); וגם ל"רק לא זה", הקומדיה הרומנטית הכי יהודית באמריקה (נטפליקס, 23.10); וגם ל"ווארט", תוכנית השידוכים הכי יהודית בישראל (רשת 13, 25.10).
צילום רותם אבוהב: רן מנדלסון, מתוך "אור ראשון", קשת 12 / צילום כריסטופר צ'אנג: מתוך "סוסים איטיים", אפל TV / צילום אריאל ודוד קוניו: דובר צה"ל
מצאתם טעות לשון?