השמועות על הדרמה של קוקו מאילת היו נכונות
מהי משימת חיים של חנוך דאום? למה אף אחד לא שמע על הריאליטי הישראלי החדש? ומתי משהו בכל זאת זז במהלך "חיים של קוקו"? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ועושה לכם סדר בדברים הכי חשובים
-
החציון הישראלי
ניתוח מקיף של סקרי המנדטים, על כל הפערים הבלתי נתפסים ביניהם, אולי לא מספק הערכה ברורה לקראת הבחירות - אבל הוא כן מבהיר שאם יש חציון ישראלי כלשהו, אדם שנמצא בדיוק באמצע של מפקד האוכלוסין, קוראים לו חנוך דאום. דתי ליברלי, מתנחל מיינסטרימי, האיש היחיד עם הפריווילגיה להחזיר את "החיים הם תקופה קשה" (קשת 12) שלו ללב הטלוויזיה המסחרית ולרפרר בה גם ל"קופה ראשית" וגם ל"הפטריוטים". יחסית להפרעת קשב אנושית, דאום מצליח לשמור על ריכוז בדיאלוג שהוא מנהל עם כל זרם מנוגד בחברה הישראלית, והעונה החדשה של הקומדיה-בגוף-ראשון שלו מבהירה שוב כמה רחוק הוא יכול לקחת את האשראי הציבורי שניתן לו.
קשה לחשוב על עוד טאלנט שמסוגל לצלם קומדיה במחלק שיקום אמיתית - כולל מישוש גדמים, הרמת כדורי שוקולד באמצעות פרותזות ובדיחות כמו "אל תקטע אותי, זה כבר חיזבאללה עשו" - ולצאת מזה בחיים ועם אפס ריקושטים. נהוג לייחס את הקרדיט שדאום מקבל למיזם הסיוע שהוא ואשתו הקימו אחרי 7 באוקטובר, אבל"החיים הם תקופה קשה" אינה ארגון צדקה מתוסרט. להפך, היא מזכירה מהי משימת חייו של דאום ליום שבו יסתיים השיקום של פצועי המלחמה: ניפוץ כל טאבו שעוד נותר בהומור המקומי, "הנשק של האנדרדוג" כפי שחי"ת מתאר אותו. בהמשך העונה יגיעו בדיחות חכמות ומקוריות על נוער גבעות, קפלניסטים ועוד אזורים שהקומדיה הישראלית תעדיף להשטיח ככל האפשר את העיסוק בהם, כי לא כולם זכו בפריווילגיות שדאום משכיל לנצל כבר שתי עונות ברציפות. אולי זה קשור ליכולת ללמד על מעלותיו של ההומור בלי טיפת דידקטיות, אלא באמצעות שבירה איטית ועיקשת של קרחוני המבוכה האחרונים כאן. מי ייתן וגם הם יימסו.
מה לראות?
את "השמועה" (הוט), דרמת משטרה מפתיעה לטובה על אחד הנושאים שדרמות המשטרה הכי אוהבות - החברה החרדית. סדרה קונספירטיבית למדי, שהיא הדרך הכי הולמת לסגור איתה שבוע עם יותר מדי קונספירציות. לקריאה נוספת: הביקורת המלאה, וגם הריאיון של אושרי כהן למגזין mako.
-
דירה להשכיר
לא בכל יום מושק פורמט ריאליטי מקורי, משלנו, הכי כחול-לבן שיש, ולכן בטח תופתעו לשמוע שהשבוע דווקא נולד אחד כזה. זה כנראה קשור לעובדה ש"דירה מנצחת" (רשת 13) הושקה בחצות של יום חול - אין מחמיא כמו רצועה שמושקת בחצות - וזה בטוח קשור לעובדה שהיא אולי מתנהגת כמו ריאליטי בסגנון "הכרישים", אבל למעשה מורכבת מתוכן שיווקי מתחילתה ועד סופה. על פניו לא מדובר בתופעה חדשה: השעות הנידחות של לוח השידורים מאוכלסות בשלל רצועות שיווקיות שכאלה, חלקן אף מתחזות למהדורת חדשות כשבפועל הן משדרות רצף פרסומות בתחומי קצה כלשהם. נדל"ן, רפואה, לייפסטייל, אוכל. ובכל זאת, "דירה מנצחת" עושה את הדברים קצת אחרת. האולפן (הזול) והשפה (העצלנית) ממש משדרים ריאליטי, והכל מרגיש כמו מבחן מופרע במיוחד של "עוגה או לא עוגה" בנטפליקס. האם מה שאנחנו צופים בו (כלומר בוהים בו לפני שינה) הוא פרסומת או תוכנית אמיתית? קחו את הסכין, פרסו בזהירות, ואז תגלו בפנים חסות של נחמה בוגין, יו"ר לשכת שמאי מקרקעין.
את "דירה מנצחת" מנחה אמילי צוקרמן, שגם חתומה עליה בתור מפתחת הפורמט, ובוודאי תזהו אותה מלהיט השת"פ הקודם שהתחזה לשעשועון בערוץ - "הורס או להריסה". השופטים (כלומר הלקוחות) עוזרים ללקוח (כלומר המשתתף) לבחור את הדירה הנכונה עבורו, ואם לא הספקתם לקלוט איך קוראים להם תוכלו לעשות זאת במהלך כתוביות הסיום של התוכנית, שם הם זוכים לקרדיט הן כשופטים והן כנותני חסות. וכשלתמונה נכנסים אמצעיים גרפיים חדשניים ומושקעים כמו לוח מחיק של ילד בכיתה ב', "דירה מנצחת" מתגלה בתור הסלופ הטלוויזיוני האולטימטיבי: מוצר בידורי שווה ערך לסוף של שפופרת משחת השיניים, שהצפייה בו משולה לדיאלוג עם בינה מלאכותית כשזו מידרדרת למודל הכי גולמי שלה. למחרת בבוקר טבלת הרייטינג בישרה על רייטינג של 1.2% במגזר היהודי, קרי 30 אלף איש ואישה. ספק אם למישהו מהם היה אכפת אם מדובר בשידור חוזר או הקרנת בכורה. יותר מזה, ספק אם מישהו מהם הצליח להבין אם זו תוכנית שצולמה עכשיו או בשנת 2004.
פריים אחד למזכרת
ואם כבר הפקות קמצניות: סיום "פאוור קאפל" (רשת 13) אולי היה מטונף ומפואר, אבל אסור לשתף פעולה עם גמרים שצילמו מראש את כל התרחישים, ואז פשוט משדרים את האחד שהתממש בהצבעת הקהל. מי שרצה לדעת איך המפסידים באמת הגיבו נאלץ לחכות ל"הצינור" - וכמובן לא התחרט על כך.
-
פורק סחורה
כשהסוכן רוברטו בן-שושן משתתף בדוקו-ריאליטי שלישי בתוך שנה - אחרי הסדרות על נועה קירל ועל "איי באטרפליי" הי"ד - זה אומר הרבה על הצורך של האיש בתשומת לב, אבל גם על מצבו של הז'אנר הטלוויזיוני שעד לא מזמן עוד עורר פה עניין. הדוקו-סלב הוא זן הולך ונכחד, ואם מוציאים מהמשוואה את כל הסדרות שהן למעשה פרסומת אחת ארוכה לאינטרס רגעי של בעל אינטרס, לא היה אחד כבר תקופה ארוכה. בהיבט הזה, "חיים של קוקו" (יס) בוודאי אינה בשורה: הדוקו-ריאליטי החדש על קוקו מאילת לוקה ברוברטואיות כרונית, ומרגיש כמו עוד חלטורה של האמרגן שלא ינוח עד שלא יחלוש על כל חלקה במסך הישראלי. ומן הסתם אין שום דבר לא ספונטני בסדרה הזאת, יעידו על כך שיחות טלפון אגביות שבמקרה לגמרי מתועדות משני צדי הקו.
ההשוואה המיידית של "חיים של קוקו" היא ל"הבוזגלוס" שבדיוק הסתיימה, כי כנראה ששידורי הלוויין לא יכולים לקלוט שתי משפחות מזרחיות בבת אחת. אבל המעקב אחר משפחתו של הזמר - נקרא להם משפחת "מאילת", אף על פי שהם בכלל מראשון לציון - משני לעומת המעקב אחר היעקב בוזגלו התורן: רבע מאה חלפה מאז החיקוי ההוא של אסי וגורי, וקוקו עדיין ממלא אולמות. גבר מוכשר, משעשע וכריזמטי עם מצח עוצמתי כמעט כמו השיער שהוא מוביל אליו. חוץ ממנו, רוב מה שקורה ב"חיים של קוקו" מרגיש בוסרי ומאולץ. סריקת אולטרסאונד מתועדת שאליה מגיעים עם הכלב, ייעוץ משפטי אצל התובע והנתבע המתוקשר לירום סנדה, בן שנקרא איב (עובדיה) עובדיה, כלה שקוראת לחמותה "אמא", והמון געגועים לגברים של פעם תוך וידוא שגם גברי העתיד יהיו כאלה. כדי להעצים עוד יותר את השמרנות הקדמונית של הסדרה, הכתוביות שמלוות אותה הן בפונט הכי פושטי שזמין במחשב.
אבל אפילו אם הביצוע מלאכותי מדי, משהו בכל זאת זז במהלך פרקי "חיים של קוקו". מלכתחילה היה תמוה שהדוקו-ריאליטי - הקומי והקליל לכל הדעות - שובץ דווקא בערוץ שמיועד לדרמות. לא שמישהו עוד צופה באופן ליניארי באפיקים האלה, שרידים ארכיאולוגיים שבטח יושמדו בקרוב. רק שאז מתברר שהשמועות היו נכונות. "החיים שלי זה אשרף", וידוי מפרקי הפתיחה שמרפרר לטלנובלה הטורקית של השנה, היה די מדויק: בין שני בנים שהתרסקו כלכלית להחלמה של אשתו מאירוע מוחי, החיים של קוקו מאילת לא מאפשרים לו להוריד הילוך או להסתכן עם מימוש פנטזיות על טוויסט מוזיקלי חדש. גם האמא, ג'רמופובית קיצונית שלוקחת סכו"ם חד פעמי למסעדות, שוקלת לעבור לבית גדול יותר (ויקר יותר) רק כדי לשכן את ילדיהם המתקשים איתם. איך כל זה משתלב עם ההחלטה לקנות לבת הזקונים רכב בהפתעה? שאלה ראויה. אבל לפחות אפשר להסביר בעזרת הדרמה המשפחתית הזאת את החסויות, החינמים והרוברטו שקופצים מכל עבר על המסך.
בשבוע הבא
גמר "דה וויס", שצולם אף הוא מראש (רשת 13, 6.9); עונה חדשה של "בייבי בום" (קשת 12, 7.9); אילן פלד ויעל פוליאקוב פותחים שנה עם הספיישל הקומי "עדיף שנישאר ביחד" (רשת 13, 8.9); העונה החמישית של "פאודה" מגיעה גם לנטפליקס, לטובת מנויי כל החברות המתחרות (נטפליקס, כנ"ל); הדוקו "הכבש השישה עשר - האיחוד" מלווה את אחד האירועים המוזיקליים הגדולים ביותר של השנתיים האחרונות (יס והוט, 10.9); ועונה נוספת לסדרת הספין-אוף של "המשרד", "העיתון" (יס, כנ"ל).
צילום חנוך דאום: מתוך "החיים הם תקופה קשה", קשת 12 / צילום אמילי צוקרמן: מתוך "דירה מנצחת", רשת 13 / צילום עומרי ודורין קנדה: מתוך "הצינור", רשת 13
מצאתם טעות לשון?