הבעיה הקבועה של נעמי לבוב דורשת פתרון אמיץ
מה הקאמבק שצריך גם לראות, ולא רק לשמוע? למה ג'ימי קימל ניצח בקרב אבל הפסיד במלחמה אחרת? ואיזו הצעה חתרנית יכולה להציל את "בלאדי מורי"? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
mako
פורסם: | עודכן:
-
תראו ותלמדו
אחד השיקוצים המילוליים הגדולים של ימינו הוא "לראות פודקאסט" - אוקסימורון מוחלט, שכן אי אפשר לצפות בתוכן שהגדרתו היא אודיו בלבד. רק שהסחף עושה את שלו, ועל התפר שבין סרטוני טיקטוק לטלוויזיה קמצנית קמים עוד ועוד מותגי רשת ששוברים את העקרונות המקובלים. מעבר לים, למשל, אי אפשר לקדם יותר סרט בלי לעבור אצל כמה עופות מטוגנים. ובניכוי הפקות טלוויזיוניות אורגניות שמתבססות על הסכתים קיימים, קרי "שיר אחד", פודקאסטים רבים מתבקשים להבין איך להעסיק את העיניים בזמן צריכה של מדיום שלא נועד להיות ויזואלי בכלל. עבור "השעשועון של גבע אהרון" (כאן דיגיטל), הפתרון היה קל לפיצוח אבל לא להפקה.
אחרי עונת בכורה ויראלית, מהוללת וכל כך סוטה, היוצר והחבר אהרון גבע העתיק לבית התאגיד את הפודקאסט השאפתני שלו - שבו כל פרק מוקדש להתקלת ידוען אחר בדברים הכי שוליים שנכתבו עליו. מחזור הפרקים הבא צפוי לנחות רק ב-2026, אבל בינתיים יצא ספיישל חג עם רבקה מיכאלי שבו אפשר ממש לחזות באימה של המרואיין, ולא רק לשמוע אותה. רק שבמקום ללכת על המהלך הכי פשוט משפטית, שהוא להדביק את הראש שלו לצד הראש שלה ולפזר ברקע כמה קלסרים ופוסטר אחד של ארז טל, גבע מציג על המסך כל פיסת תוכן מלווה שהקהל זקוק לה. צילומי עיתונות שיראו שהדברים האלה באמת פורסמו ב"העולם הזה", קטעי ארכיון שיגלו איך יוסי מרשק שפך עליה פופקורן, תמונה של נועה יונני שתוכיח שזו אישה אמיתית וכמובן שגם הופעת אורח של סמנכ"ל קרביץ. אה. ותמונות נבחרות מהקולונוסקופיה של המארח. כמו מרואיין שמגיע בתמימות לאולפן ומגלה שבשעה הקרובה יתחקרו אותו על בובה שנעלמה לו מהסלון, עבור הצופים ברור שכבר אין דרך חזרה מהנקודה הזאת. תגדירו אותו איך שתרצו, את "השעשועון" חובה לראות ולא רק לשמוע. וכדאי לעשות את זה בהקדם, מהר לפני פרס הסוקולוב ו/או תחילת המאסר של גבע.
מה לראות?
את "רשת מרגלים" (יס), דרמת ריגול בינלאומית שהיא למעשה ישראלית, עם סיפור עוצר נשימה שהוא למעשה מה שכבר ראיתם בסרט "מינכן". ובכל זאת - בעיקר בזכות הקצב המהיר וההחלטה להעניק פרק אחד בלבד לכל מבצע חיסול של המוסד - התוצאה דווקא מפתיעה לטובה. לביקורת המלאה.
-
ההשעיה וההשהיה
התנחלות הפודקאסטים על המסך היא גם המקפצה המושלמת לנושא אחר שעל סדר היום: פרשת ג'ימי קימל, כולל הנשיא טראמפ, צ'ארלי קירק, ההשעיה והמתקפה על חופש הביטוי. למרות שהקרב הספציפי הזה כבר הסתיים - קימל חזר לשידור, נישא על גלי מחאה חריגה בהיקפה ובקונצנזוס סביבה (אפילו ג'ו רוגן תמך) - ההשעיה שלו הייתה חלק ממלחמה אחרת, כזו שבדיחות נפיצות ואג'נדות מנוגדות הן רק התחפושת שלה. כי בדיוק כמו שקרה עם סטיבן קולבר לפניו, הסערות הפוליטיות מטשטשות את העובדה שתעשיית הלייט-נייט האמריקאית נלחמת על חייה. לא בגלל טראמפ, אלא בגלל העסקים, הירידה ברייטינג, עלייתו של הפודקאסט. מוסד תוכניות האירוח שמעולם לא נחל הצלחה בישראל גסס וימשיך לגסוס בלי קשר לזהות היושב בחדר הסגלגל. הקהל שחיבק את קימל עם השעייתו הלא מוצדקת ייעלם כלעומת שבא. כולם מבינים את זה, בין אם אלה המנהלים או הטאלנטים, והגיליוטינה תחכה למועדים נטולי אינטרס זר.
לכן, במחילה, מעניין לדבר בהקשר הזה דווקא על "הסוואנט" (אפל TV פלוס). שבועיים חלפו מאז ההתנקשות בקירק, ורק השבוע - שלושה ימים בלבד לפני בכורתה המתוכננת - הודיעו בשירות הסטרימינג שהסדרה בכיכובה של ג'סיקה צ'סטיין נדחתה ל"מועד מאוחר יותר". הסיבה, אפשר רק להניח, טמונה בנושאים האקטואליים שבליבה. בדרמת המתח החדשה צ'סטיין מגלמת סוכנת סמויה המתמחה בחדירה לקבוצות שנאה אינטרנטיות, ונחושה למנוע מקרי טרור ואלימות אזרחית לפני שאלו יתקיימו. סדרה שמן הסתם היו מי שחיכו לה, למרות שעל סמך צפייה מוקדמת בפרקים אפשר לומר בביטחון: אין טעם. צ'סטיין עצמה יצאה נגד ההשהיה החריגה, מהלך שאכן כמעט שלא קורה אצל מותגים טלוויזיוניים חזקים כמו אפל, והזכירה בין היתר שלרצח קירק קדמו מעשי אלימות פוליטית שלא השתלטו על סדר היום האמריקאי עד כדי כך (מה גם שאין במותחן איזושהי עלילה דומה או טעונה). האקלים, היא ניסתה להסביר, יהיה רלוונטי ורגיש לא משנה מתי הסדרה תשודר. היה ברור שהירי ב-10 בספטמבר ישפיע על אמריקה והטלוויזיה שלה באופן לא רחוק מזה של 11 בספטמבר, אבל אין דין קימל כדין "הסוואנט". אצלו הצנזורה ישבה על תהליכים ותיקים ועמוקים בהרבה, בעוד שאצלה קשה לנמק החלטה כזו תמוהה.
פריים אחד למזכרת
הדבר הכי יפה ב"ריאיון מיוחד" (קשת 12) עם דנה אינטרנשיונל - והיו הרבה כאלה: הסטיילינג של המראיינים.
-
חולמים על נעמי
ממרום כמעט שמונה שנים, עדיין קשה לשים את האצבע על מה שהפך את "על הספקטרום" לאחת מסדרות המופת הגדולות של הטלוויזיה הישראלית. ואם זה לא בהכרח התסריט המבריק, הבימוי האמיץ יחסית לאותה תקופה או מי מהופעות המשחק המשובחות - זה כנראה שילוב של המרכיבים. מתוקף אותה מופת, "על הספקטרום" אמורה להיחשב לשיא הקריירה של כל אחד מהמעורבים בה. אבל לא במקרה של נעמי לבוב: התפקיד הלופת ומרחיב הלב שלה כזוהר, כולל הפרק ההוא באוטו, עדיין מתחרה על הטופ עם ההופעה שלה כיונה וולך ב"יונה" מוקדם יותר באותו עשור. רק שהעשור ההוא נגמר, לבוב עוד פה, והטופ הזה מרגיש רחוק מאוד.
הטריגר הנוכחי למחשבות על הקריירה של לבוב מגיע בחסות העונה החדשה של "בלאדי מורי" (יס), אבל היו עוד כמה שקדמו לו. בדרמות האפלוליות "ילדים ביער" ו"ריקוד האש" היא לא באמת נתנה משהו שראוי לזכור, וב"מותק בול באמצע" היא סחבה במשך עונה וחצי את הפאה הכי גרועה בטלוויזיה - הסחת דעת מתבקשת מתצוגת המשחק עצמה, שהייתה תלושה לא פחות. הפרק בהשתתפותה ב"שחר אדום" על אירועי 7 באוקטובר היה די זניח, ועד שמישהו כן שם לב למה שקורה איתה זה היה בפרסומת עם אליהו יוסיאן ובאופן העקום שבו לבוב הגיבה לסערה שהתחוללה סביבה. בכולן, אגב, היא גילמה את מה שבסופו של דבר אפשר להגדיר כאותה דמות בדיוק. אותה פוזיציה, אותן מניירות, לפעמים עם מניפולציה כלשהי על השיער ולפעמים לא.
וב"בלאדי מורי", התפקיד הכי משמעותי שלה מאז "על הספקטרום" - כשיוצרת סדרה אחת היא בת הדודה של האחרת - נעמי לבוב לא זניחה ולא נשכחת. היא דבר הרבה יותר מתסכל מזה, כפי שצופים רבים מודים בחדרי-חדרים: תהום עצומה פעורה בין שני חצאי הקומדיה הרומנטית, זה של לבוב וזה של רותם סלע, ולבוב היא הגורם העיקרי שהופך את החצי שלה לחלש כל כך. הטקסטים שהיא מדלקמת נטולי אמינות או אופי, ובכלל, מלבד נרגנות תמידית, מה אמור להיות האופי של הדמות הזאת? של ה-"בלאדי מורי"? מה מעורר הזדהות בה? כי אצל סלע דווקא ידעו לבנות גיבורה מקורית, מרגשת ומשוחקת היטב, למרות שהיא לא השידוך הקלאסי למשימה.
מאחר שהדמות בגילומה של לבוב היא תסריטאית, על מורי מוטלות רוב הרפליקות הכי חסרות תועלת ב"בלאדי מורי", אלה שבהן הדמות מזהה קלישאה כלשהי - ובמקום לעשות איתה משהו, פשוט מסתפקת בהכרזה על עצם קיומה. ולפני ההצעה החתרנית שמיד תגיע, צריך לציין שיש משהו מרענן בטקטיקת הספיד-דייטינג שבה הסדרה מנהלת את הליהוקים שלה, כשאחרי עונה שלמה של שלומי טפיארו ועומר עציון פתאום נכנסים לתמונה תום אבני ואדם גבאי הענק. נכון, היפטרות דווקא מלבוב והדמות שעל שמה היא נקראת תדרוש אומץ לא מבוטל מ"בלאדי מורי", אבל מסתמן שזה הדבר האחרון שיעזור לה לשמור את הראש מעל המים. לה, ולקריירה של הכוכבת הראשית שזקוקה לתפקיד שובר שגרה חדש. מורי כבר לא תשתווה ליונה או זוהר.
בשבוע הבא
גלן פאוול, אחד הגברים הנאים בהוליווד, עוטה על עצמו איפור לא נאה בכלל בקומדיית הספורט "צ'אד פאוורס" שהוא גם יצר (דיסני+, 30.9); אחרי דאהמר ומננדז, ראיין מרפי מוצא את הרוצח האמיתי הבא לבסס עליו סדרה ב"מפלצת: סיפורו של אד גין" (נטפליקס, 3.10); "אור ראשון", סדרת הדרמה לציון שנתיים ל-7 באוקטובר (קשת 12, 4.10); ועונה חדשה ל"פרויקט משפחות" הישראלית והתיעודית, שחוזרת למשפחות שליוותה בימי הקורונה ובודקת איך הן התמודדו עם כל המשברים הבאים (כאן 11, כנ"ל).
צילום רבקה מיכאלי: מתוך "השעשועון של גבע אהרון", כאן דיגיטל / צילום ג'ימי קימל: מתוך "ג'ימי קימל לייב", ABC / צילום "ריאיון מיוחד": מתוך "ריאיון מיוחד", קשת 12
מצאתם טעות לשון?