לטרגדיה של קובי מחט דווקא יש צד חיובי
מה עמית וחגי סגל הוכיחו יחד בזמן שהתראיינו במקביל? למה "מותק בול באמצע" החליפה את הסאטירה בבוז לימנים? ומי יכולות להזדהות עם הקושי של מגיש "הדו"ח היומי"? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ושולח אתכם לסוף השבוע עם כמה המלצות
mako
פורסם: | עודכן:
- ישיבת סגל
לפעמים צירופי מקרים הם באמת סתם צירופי מקרים: במוצאי שבת התארח חגי סגל ב"פגישה עם רוני קובן" (כאן 11), לריאיון די נדיר. בשלישי התארח הבן עמית סגל ב"ריאיון מיוחד" (קשת 12), לריאיון נדיר עוד יותר. ותראו מה זה - בימים שחלפו מאז אף אחד מהם לא הכריז על ראשיתה של קריירה פוליטית, כי לפעמים צירופי מקרים הם פשוט כאלה ולא מפעל הלבנה או חלק מקמפיין. עוצמת החשיבות של הסגלים בתולדות התקשורת הישראלית משתווה רק לעוצמת החשדנות חסרת הבסיס כלפיהם בקרב מחנה מסוים, והראיונות איתם הוכיחו שמגעיל ככל שיהיה הביטוי "ימין שפוי", הם מדגמנים אותו מצוין מול כל הריקלין והמגל.
למרות פער ברור בין שתי הפלטפורמות - באחת הצבע העיקרי הוא קיר תמונות, בשנייה מחלקים בובות גרב ומנסים ריקודי טיקטוק - השיחות עם סגל א' וסגל ב' חלשו על אותן זירות: ההרשעה בטרור של האב, האפשרות שהבן ירוץ בבחירות, הבדידות הימנית במערכות התקשורת מול הטענות שמדובר בשופרות. וכמו שתמיד קורה עם השניים האלה, אין כמעט קווי דמיון בין העובדות להשמצות. כן, גם לעמית סגל קשה עם זה שראש הממשלה לא לקח אחריות על 7 באוקטובר, ועל אף הזיכרון הבלתי נגמר שלו (שזימן דיון על אבחון פוטנציאלי) השאלה שהכי חשוב לו לשאול אישיות כלשהי היא אם נתניהו חולם בלילה על הילדים מניר עוז. ככל שעמדתו האישית בנושא משנה, נשמע שהוא לא בטוח שזה נכון. המפגש התקופתי הזה בין האדם למיתוס הוכיח שוב עד כמה החלקלקות של הסגלים היא רטורית בלבד, כזו שלא מסתירה איזו מזימה אינטרסנטית אלא פשוט חורגת מהנורמה. זה לא "בית הקלפים" אלא יותר "פולישוק", אם לשאול את אחת הסיסמאות הכי חכמות של סגל.
מה לראות?
את "אז בקיצור" (נטפליקס), המאסטרפיס המצויר החדש של יוצר "בוג'ק הורסמן". קורותיה של משפחה יהודית טיפוסית באמריקה מסופרות דרך עשרה אירועים מכוננים יותר ופחות על גבי ציר הזמן - ואין סיכוי שלא תמצאו את עצמכם לפחות אצל אחת מהדמויות בה. לביקורת המלאה.
- בוז באמצע
ואם כבר השמצות ילדותיות שמוטחות כלפי ימנים, "מותק בול באמצע" (כאן 11) כבר לא נמצאת בשום אמצע עם רמות כאלה של עוקם. הסאטירה הפוליטית של התאגיד, שסיימה השבוע את עונתה השנייה, הקדישה חלק ניכר ממנה למכון פיקטיבי בשם "אחיתופל" - הדבר הכי קרוב שם לביקורת עכשווית, כיאה לעונה שצולמה עוד לפני 7 באוקטובר. ולמרות שהשם הסמלי הזה לפרודיה על מכון "קהלת" עוד יכול היה לעבור בתור אקט חמוד בהפוך על הפוך, בסופו של יום זו הייתה הבדיחה הכי מתוחכמת שהצליחו להוציא מזה. כל השאר היה ערימות בלתי נסבלות של בוז.
הדבר הכי גרוע ב"מותק בול באמצע" היה ונותר הופעת המשחק של נעמי לבוב. הדבר השני הכי גרוע היה הפאה שלה שסוף סוף הוסרה, והדבר השני החדש הוא קפיצת הראש שלה לתוך בריכת חוסר התחכום - כזו שהתחילה בדיוק כשהיוצר שמואל הספרי הושיב לצדו את בנו, התסריטאי והצייצן אריה הספרי, וכתב יחד איתו את העונה. לכאורה, המלכוד המושלם: מי שיבקר את הסאטירה הרדודה של הסדרה יואשם מיד בחנפנות לצד השני. בפועל, מספיק אנשים במחנה שמתנגד ל"קהלת" והממשלה מסכימים שמדובר בפאול טלוויזיוני רציני. ככה זה כשמצביעי הליכוד הם היחידים שהמפלגה שלהם מצוינת בשמה האמיתי, ומוצגים כמי שיצביעו לה "גם אם בראש יעמוד עלי באבא" מתוך מסורת, זהות וכבוד, ולא חלילה מתוך עמדה אידאולוגית. בעוד שהאב והבן לבית סגל מסוגלים לנהל דיון נוקב, האב והבן לבית הספרי מטיחים בשמאל ביקורת סמלית ובימין עלבונות. חזקים רק על מחנה אחד, כאילו הסיווג "סאטירה פוליטית" מחסן אותם בפני הטיה, שנאה ועצלנות. וכשזה המצב, כדאי לתאגיד להעלות את אחוז החסימה ההפקתי לפני שיוחלט אם היא תחזור לעוד סיבוב.
פריים אחד למזכרת
לעובדת התאגיד שניצלה את הזמן מאחורי "בנימיני וגואטה" (כאן 11) לשופינג: ראינו ואהבנו.
- מחט בערימת שחת
מה משותף לליאון רוזנברג, סנדי בר, און רפאלי, שחר חיון, בן סולטן ועידו וידו ירימי? קודם כל, כולם שמות של אנשים אמיתיים - כן, כולל האחרון. אבל כולם גם חייבים חלק נכבד מהקריירה שלהם לאדם אחד: קובי מחט. מעטים זוכרים את פועלו של מנחה הטלוויזיה בתחום הכתיבה והבימוי, רזומה שהתחיל עוד בניינטיז עם "זבנג!" ונמשך בימים אלה ממש, עם סרט נוסף מבית היקום הטלוויזיוני-קולנועי שיצר ב"פול ספיד". ועדיין, למרות כל זה ויותר מעשור כמנחה בערוץ הילדים בימי השיא שלו, מחט עדיין מתייצב מדי יום בשעה 14:00 ומנחה את "הדו"ח היומי" (רשת 13). תוכנית מלווה ל"האח הגדול" שהיא אפילו לא התוכנית המלווה הכי חשובה לערוץ (בשנים האחרונות זו "אח לילה"), ושבימים חזקים ממש ברייטינג מצליחה לחצות את ה-2%.
הסיפור הוא לא מוסד התוכניות המלוות לספינות הדגל של הריאליטי - תמיד היו כאלה, תמיד יהיו, ומישהו הרי צריך למצוא תעסוקה לטילטיל ומעיין אשכנזי. הסיפור הוא מחט, והקיפאון המקצועי המוחלט שבו הוא נמצא מזה נצח, גם אם רק בהיבט הפרונטלי. עבודה כמנחה בערוץ הילדים מעולם לא הייתה ערובה לקריירת בידור מפוארת, אבל מחט עדיין נמצא בפיגור מסוים מול חבריו מאותם ימים: הוא לא שחקן מזדמן, לא כוכב ילדים מזדקן, לא חבר כנסת, לא שומרוני, לא בת הזוג של יהודה לוי. אפילו עודד מנשה, אדם אחר שיצא מאותו פס ייצור ומשדר כיום באותן שעות בוקר וצהריים, הצליח לבנות סביבו פרסונה תקשורתית מיינסטרימית וכרגע מתמקד בהגשת חדשות בעצימות בינונית ומעלה. מחט, כאמור, עדיין תקוע עם טילטיל, מעיין אשכנזי ואמא של שלקה.
ואולי יש עוד דרך להתבונן על המקרה המוזר, הדי טרגי, של קובי מחט: הסטגנציה המוחלטת הזאת תקפה כמעט תמיד לנשים - שיהיו מוכרות, אפילו אהובות, ועדיין לעולם לא יצליחו להמריא. ירדן הראל היא לנצח המגישה המחליפה של תוכניות הבוקר, יעל לבנטל היא לנצח שחקנית המשנה באיזו הפקת תיאטרון, הדר לוי היא לנצח משלימת המניינים בתוכניות הפאנל הקומיות. לגברים, לעומת זאת, עדיין משתלם לחלום. פתאום משה פרסטר הופך לכוכב ילדים בזכות "קופה ראשית", גרייניק ואלתרמן מלוהקים במקביל (!) ל"הזמר במסכה" ו"רוקדים עם כוכבים", דרור קרן הוא כבר זוכה פרס אופיר. הם ניסו וניסו וניסו וניסו ובסוף הצליחו למצוא משבצת להתבגר בה. קובי מחט, לעומת זאת, עדיין עם טילטיל.
הפנייה של מחט לעולם הבימוי היא אכן מתבקשת - כך עשו תום אבני, שני שלישים מ"הפיג'מות" ואופיר לובל מ"פרוזאק" - וכשאותם אנשים בוחרים לשמור על איזשהו קשר עין עם קדמת הבמה, זה לרוב יאפשר להם לבחור פרויקטים בפינצטה. רק שעם כל הכבוד ל"הדו"ח היומי", ותחליטו אתם כמה יש ממנו, זו לא בחירה מקצועית שהייתה מעורבת בה אחת. כנ"ל לגבי רצועת בידור קצרת ימים אחרת שמחט הגיש באותו ערוץ לפני כשנה, ושאחריה עדי הימלבלוי הפכה שוב לאחת הנשים הכי מדוברות במדינה (בעיקר בגלל הגירושים והבן זיני) והוא חזר בדיוק לאותה נקודה. הרבה נשים בתעשיית התרבות יכולות להזדהות עם הניוון שחווה מחט, גבר בן 52 שעזר לגלות את קווין רובין והיום צופה בו מוביל את התוכנית הנלווית היותר שווה. הוא מתפרנס יפה, נותן עבודה מאחורי הקלעים, וכנראה שדי נהנה מהעניין. אבל כולם יודעים איפה הוא יהיה בעוד X שנים מהיום, והתשובה היא שליד טילטיל, מעיין אשכנזי וכנראה שגם שלקה עצמה.
בשבוע הבא
עמוס תמם מוביל את "התנתקות" סדרת דרמה ראשונה על אירועי הגירוש מלפני 20 שנה (כאן 11, 25.8); הסיבוב ה-12 של "מאסטר שף" יוצא לדרך (קשת 12, כנ"ל); עונת הסיום של "העלאה", הקומדיה הקטנה והחביבה של יוצר "המשרד" (אמזון פריים, כנ"ל); גמר "רוקדים עם כוכבים" (קשת 12, 27.8); כשבמקביל השופטת לשעבר רונה-לי שמעון מגלמת אשת מוסד בסדרת הספין-אוף האמריקאית "רשימת חיסול: זאב אפל" (אמזון פריים, כנ"ל); ועונה חדשה של "גולסטאר", כולל השופט בהווה דוד דביר (הוט, 28.8).
צילום עמית סגל: מתוך "ריאיון מיוחד", קשת 12 / צילום גילי איצקוביץ' ונעמי לבוב: מתוך "מותק בול באמצע", כאן 11 / צילום עובדת התאגיד: מתוך "בנימיני וגואטה", כאן 11
מצאתם טעות לשון?