עמית סגל יודע: מישהו כאן משקר, או טועה בענק
איזו סדרה מביטה על זירה מסעירה דרך העינית? למה "DTF סנט לואיס" בחיים לא תישכח? ומה צריך להיות הלקח האמיתי מהבחירות בהונגריה? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ועושה לכם סדר בדברים הכי חשובים
-
אקטיביזם שיפוטי
שוב ושוב - ושוב, ושוב - הפקות דוקו מקומיות מתגלות כמכבסה חמורת סבר לסדרות שבמהות שלהן, הן בכלל דוקו-ריאליטי. והשבוע היה זה תורה של "השופטים" (כאן 11): סדרת המשך הישגית ל"צדק צדק תרדוף" מלפני כמה שנים, המציגה תיעוד חסר תקדים של שופטים בעת מילוי תפקידם. אבל התיקים, התנאים, החקיקה והמחאה הם בגדר תפאורה לשופטים עצמם. בדומה למה שקורה כרגע בדוקו אחר מבית התאגיד, "הורים בטיפול", נסיבות טכניות-משפטיות מונעות מ"השופטים" להתעמק בסיפוריהם של הנשפטים. וכדי שבכל זאת יושג כאן היענו-עומק, השופטים עצמם הם אלה שחושפים טפח מחייהם הפרטיים. אחד מצולם בביתו כשהוא מניח תפילין, אחרת סורגת. השופטים של "השופטים" שוחים, מציירים ועוסקים בעוד שלל פעילויות חוץ, כאילו זה מלמד משהו על החיים שלהם מלבד האישור הבסיסי לכך שאלו קיימים. או הופך אותם לדמויות מעניינות יותר מעורכי הדין הססגוניים, שמבליחים בה לפעמים.
ובכלל, אם "השופטים" עושה שירות כלשהו למישהו - השירות הזה לא טוב, במובנים מסוימים אפילו שלילי. פעם אחר פעם מדגימה הסדרה את העומס בבתי המשפט והצורך לקיים דיונים קצרים, וזה בדיוק מה שקורה לה עצמה: יצירה חפפנית ושטחית, שבהכרח בוחרת בכמות על פני האיכות, ומדגימה זאת היטב דרך סיפור הדגל שלה. כי במוקד "השופטים" ניצב משפט הרצח של איש העסקים אלדד פרי, אחד התיקים המתוקשרים והמסקרנים של העת האחרונה, אך הוא ניצב מהזווית הכי פחות רלוונטית שלו. אין בה צלילה לנפש הרוצח, היכרות מעמיקה עם הנרצח או ניתוח של המורכבויות שליוו אותו. יש רק נקודת מבט פרטית של שופטת, שמבעד למילים הגבוהות על גודל השעה לא באמת מוכיחה את עצמה בתור גורם שמצדיק את המעקב הצמוד. ובמובן הזה, "השופטים" משולה למבט לתוך זירה מסעירה ותוססת. אבל מבט דרך העינית שבדלת, ומבחוץ.
מה לראות?
את העונה השנייה של "עצבים" (נטפליקס) - כי אם צפיתם בראשונה אתם יודעים איזה כיף איתה, ואם לא אז אתם לא צריכים. סיפור חדש, קאסט חדש, פרקים שאי אפשר לעצור באמצע והתשובה היותר טובה של נטפליקס ל"הלוטוס הלבן". לקריאה נוספת: הביקורת המלאה, וגם הריאיון של הכוכבים והיוצר ל-mako.
-
הדרך שבכלל לא הייתה אופציה
האם המדע יכול ליצור סדרה של HBO שחולפת מתחת לרדאר? אם כן, יש מצב ש"DTF סנט לואיס" (HBO מקס) היא אחת הדוגמאות הראשונות והמובהקות לכך. ברור שגם גוף הטלוויזיה הכי חזק שיש לא יכול לעמוד תמיד בסטנדרט ההייפ של "אופוריה" או "הלוטוס הלבן" - אבל למרות שברוב המקרים הסדרות שהתפספסו ל-HBO היו מפוספסות במהותן, "DTF סנט לואיס" שהסתיימה השבוע הייתה פשוט סדרה טובה. ומקורית בקנה מידה היסטורי. ומוזרה. הכי מוזרה בעולם. כי בעודה מתקדמת צעד-צעד לאורך תעלומת המוות שלה ומשבר אמצע החיים כולו, "DTF סנט לואיס" לא בחרה בדרך שלא נבחרה מהשיר ההוא של רוברט פרוסט. היא עצרה, הסתכלה הצדה, ראתה שיח, תלשה אותו וחצבה לעצמה דרך שבכלל לא הייתה אופציה.
חברות בין שני גברים? נוסיף לה טאץ' הומוארוטי ותקשורת באמצעות שפת הסימנים. האישה שמפסיקה להיות מושכת? במקום לעשות כמו כל הסדרות שלא יודעות איך לכער את הגיבורות שלהן (ותמיד מצמידות להן תלתלים ומשקפיים), אותה דווקא נלביש במדי שופטת ספורט אקראיים שהם טרן-אוף מוחלט. צמד הבלשים שמוביל את החקירה? נמקם אותם בתחנה שעוצבה ומצולמת כאילו אנחנו לא במיזורי אלא בסקנדינביה, ונחמש את אחת מהם באמירות מיניות שיקרינג'ו את האווירה. בזמן שיישאר נדחוס פנימה גם פין עם עקמת, סיפור בהמשכים בלתי נגמרים על נסיבות ההיווצרות שלו, יכולות אקרובטיקה קיצוניות, פעמיים תלת-אופן, פתיח תמוה עם השיר מ"שיער" ואת העובדה שזו הסדרה הכי מינית על המסך בלי שהיא תהיה מחרמנת ולו לרגע אחד. במציאות עם יותר סדרות משהגוף האנושי יצליח להכיל, "DTF סנט לואיס" הבינה איך לבלוט בנוף ואיך לדאוג שנזכור כל דבר שקרה בה. אבל אפילו ב-HBO לא הבינו איך לשווק לקהל סדרה כל כך מוזרה, ולכן נותר רק להבטיח: אתם בחיים לא תשכחו אותה.
פריים אחד למזכרת
העונה הזאת של "האח הגדול" (רשת 13) מסרבת להתרומם, אז מזל שלפחות שלי סרבריאניקוב שוברת בה את הקיר הרביעי.
-
קושיה הונגרית
בעת האחרונה צמחה ברשת תנועה של חשבונות רדיפה - אין דרך אחרת להגדיר אותם - נגד עמית סגל. והשבוע, למשל, כמה מהם העלו קטע פרשנות של פרשן חדשות 12 ששודר רגע לפני סגירת הקלפיות בהונגריה. באותו קטע סגל פירט את קווי הדמיון הרבים בין ראש הממשלה אורבן לראש הממשלה נתניהו: דמויות ימניות ותיקות שנמצאות בפיגור עקבי בסקרים של ערוצי המיינסטרים, בעוד שבערוצי הבית שלהן הן דווקא נמצאות בהובלה. והסוקר האחרון שניבא ניצחון לאורבן? הוא גם הסוקר הצמוד של נתניהו. לא ברור למה אותם רודפי רשת מיהרו לשתף את הסרטון "בשביל הארכיון", שכן גם סגל עצמו העלה אותו ואף פרגן בנעיצה, אבל העניין כאן הוא לחלוטין לא זוטת הטוויטר התורנית. מה שחשוב הוא הדברים שסגל הבין, הדברים שהוא אמר, והתזמון שבו אמר אותם.
"בואו נדמיין שמחר בבוקר אנחנו קמים להפסד של אורבן כמו שניבאו רוב הסקרים", הציע סגל, "המסקנה הראשונה של נתניהו תהיה שהוא לא יכול לסמוך על הסקרים שמנבאים לו ניצחון ושמצבו יכול להיות מאוד מאוד חמור". השעות חלפו, וההבדל היחיד שהתגלה מהתרחיש התיאורטי הזה הוא שלא היה צריך לחכות לבוקר. כבר בלילה אורבן הודה בהפסד. אז הנה, זה קרה, ומה עכשיו? סקר חדשות 12 של השבוע שעבר העניק לגוש נתניהו 50 מנדטים. כאן 11 עם 51, חדשות 13 פינקו עם 54. בינתיים, סקר ערוץ 14 נתן בדיוק לאותו גוש 65 מנדטים, קצת מעל i24NEWS שנעצרו על 64. הקושי ליישב אותם האחד עם השני הוא מה שסגל רפרר אליו. כי נניח בזהירות שאף אחד מהנ"ל לא משקר. זה אומר שמישהו בוודאות טעה, וטועה בענק כבר תקופה.
קשה להאמין שהחלוקה הזאת בין סקרי הערוצים השונים - עם תמונת גושים שלא השתנתה באופן משמעותי מאז המלחמה הזאת, המלחמה הקודמת או המלחמה שלפניה - מקרית בלבד. אבל עד היום סקרי המנדטים היו מפלטו של עורך החדשות המשועמם. עכשיו נשאר רק להיפטר מסערת המשואות התורנית, אולי קצת מונדיאל, גם אל תשכחו את אופציית איראן, וזהו: הסקרים האלה, עם הפערים התהומיים ביניהם, יחזרו לקדמת הבמה. אז האם המשל ההונגרי של סגל נכון? לא בהכרח. למרות התבוסה שנרשמה בהונגריה, שלמה פילבר הנדיב מ-14 הוא לא הסוקר הפרטי של נתניהו. לפחות לא באופן מוצהר. מה שבטוח נכון הוא שהמצב הנוכחי בלתי נסבל. אם חצי השנה שנותרה עד הבחירות תתאפיין בסקרים כל כך מנוגדים, זה עוד יביא לערעור מסיבי על התוצאות שלהן, ולא משנה מאיזה צד. לכן חובה לזכור שמי שדורשים פקפוק קולקטיבי הם דווקא הסקרים עצמם. הרי כל דבר, אפילו סרטון יירוט תמים, קל לזיוף ותמרון יותר מאי פעם. עם כל הכבוד לרוחות המהפך, זה צריך להיות הלקח האמיתי מהונגריה.
בשבוע הבא
יום העצמאות עומד בסימן סוף עידן "הבוזגלוס", עם עונת סיום שעולה כולה בבת אחת (יס, 21.4); "רק בישראל" קמה לתחייה לרגל החג (קשת 12, כנ"ל); ספיישל עצמאות המסורתי של "ארץ נהדרת" (קשת 12, 22.4); וגם של "קופה ראשית" (כאן 11, כנ"ל); למקרה שמישהו התגעגע, "דברים מוזרים: סיפורים מ-1985" עושה את אותו הדבר רק באנימציה (נטפליקס, 23.4); שנתיים אחרי ש"אייל קטן" התפוצצה, היוצר והשחקן ריצ'רד גאד חוזר עם הדרמה החדשה "חצי אדם" (HBO מקס, 24.4); וסדרת הדוקו "ועוזריהם" חושפת את הפרוטוקלים של משפטי היהודים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים (כאן 11, 25.4).
צילום רות לורך: מתוך "השופטים", כאן 11 / צילום לינדה קרדליני: מתוך "DTF סנט לואיס", HBO מקס / צילום שלי סרבריאניקוב: מתוך "האח הגדול", רשת 13
מצאתם טעות לשון?