הילדה הכי אהובה במדינה חזרה למדינה אחרת
למה כל אחד יכול להזדהות עם מה שעובר על ליאור קוקה? כמה זמן ישראל עוד תחכה לסדרה על ימי הקורונה? ואיך המציאות המקומית שינתה דוקו על ילדים בני 4? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
mako
פורסם: | עודכן:
-
קולה של קוקה
מכנה משותף לג'רי סיינפלד וליאור קוקה: שניהם עשו פלאים מסדרה על כלום. "קוקה בע"מ" (הוט), הריאליטי המשפחתי של המשפיענית, כבר רץ במשך שלוש עונות שמבעד להבלים שלהן בצבצו, למשל, ערכים דוקומנטריים אמיתיים על ימי הקורונה. עכשיו התוכנית חזרה לעונה חדשה וקצרה - הראשונה מאז 2022, קרי לפני הספירה - שמוקדשת כולה להכנות לחתונה של קוקה עם בח"ל ולחתונה עצמה. ובשעה שלא חסרים תכני חתונה ישראליים שעלו ממש בחודש הזה, הערך המוסף הספציפי של "קוקה בע"מ" שוב מפתיע באופן שבו הוא מזהה את רוח התקופה.
החתונה של קוקה היא בעצם החתונה שלה עם עדי אהרון, אדם שבעונה הקודמת היא עוד לא הכירה - ובעונה הזו מצופה מהצופים להבין ישר מה זו ה"יחידה" שהוא כל הזמן מדבר עליה. אז מתברר שבינואר הוא השתחרר משירות קבע ארוך, כזה שקוקה עצמה לא הייתה יכולה לדבר עליו יותר מדי, ועכשיו הוא פנוי לעזור לה בעסק טיפוח הבית ולהיות היחיד בסביבתה הקרובה שמכבד את שינוי השם שלה ל"ליאורה". ומבחינת בני הזוג, העונה הזאת של "קוקה בע"מ" היא לא באמת עונת חתונה אלא עונת היציאה לחיים אחרי המלחמה על החיים עצמם. היא מסבירה שהיא ממש "עובדת בלגרום לו להיות עסוק, שמח, מסופק", הוא מתאר את שגרת הצבא והמלחמה כהתמכרות שלא קל להיגמל ממנה. זו זווית שאין הרבה ממנה בטלוויזיה, חוץ מאיזה פאנל נשות מילואימניקים מזדמן או עוד דוקו על לוחם שמתאושש, אבל אין כמעט אדם שלא מכיר אדם אחר שזה ידבר אליו. מי ידע שאפשר לצלול כל כך עמוק דווקא בבריכה הרדודה.
מה לראות?
את עונת הסיום של "העלאה" (אמזון פריים) - קצרה, עמוסה, לא בלתי מאכזבת, אבל עדיין דרך יפה להיפרד בה מהקומדיה הטכנולוגית אוהבת האדם. מה גם שאיש ה-AI הג'ינג'י, בגילום בנו של היוצר גרג דניאלס, מבריק בה עוד יותר מבעבר. לביקורת המלאה.
-
קשה שלא להידבק
המציאות והטלוויזיה הישראליות כבר ידעו ימים מסונכנרים יותר. עוד לפני שהמסך הקטן הספיק להגיב באיזשהו אופן מתוסרט לשנות הקורונה - דרמה ראשונה שעוסקת במגפה, תעלומת רצח במלונית בים המלח, תעלה בהמשך בקשת 12 - הגיעו כאמור שנות המלחמה, והצורך להגיב להן גם. אבל בארצות הברית, עם משבר לאומי אחד פחות להתמודד איתו, הם כבר שם ברמות: מילא רוטציית קווי העלילה המתחלפים בסדרות בתי החולים, שתיים מההפקות הכי מדוברות של השנה האחרונה הציגו את הקורונה כאירוע מכונן וטראומטי דווקא בחייהם של הרופאים. כל כך הרבה הבדלים נרשמו בין "ד"ר אודיסאה" (דיסני+) המופרעת ל"דה פיט" (HBO מקס) המופתית שכנראה תגיע לישראל רק עם השקת שירות הסטרימינג המתקרב, אך ביחס שלהן לימי הקורונה הן היו זהות כמעט לחלוטין.
אז בקיצור, עכשיו יש את "אז בקיצור" (נטפליקס), וגם היא עושה את זה. סדרת האנימציה החדשה של יוצר "בוג'ק הורסמן" היא עולם ומלואו של תתי-עולמות משובחים: יהדות, חזרה בשאלה, משפחה, עבודה, זוגיות, הכל כתוב בתבונה שאין שנייה לה ומקופל יפה-יפה לתוך פרקים קצרים כמו מזרן שדחוס לתוך צינור קטן. כל פרק גורם לך להגיד "אה, אז זאת הדמות המשמעותית ביותר כאן", אבל אז מגיע הפרק שאחריו. וחלק בלתי נפרד מהיופי הוויזואלי של "אז בקיצור" הוא ההחלטה לשרטט ברישול, כמה קווים וזהו, את דמויות הרקע שאינן במרכז התמונה. רק שבכל הנוגע לתסריט - כל משפט, כל אלמנט עלילתי, הוא בעל משמעות אדירה. כזו היא טראומת הקורונה של משפחת שוופר, זו שנחשפת לאורך הדילוגים אחורה וקדימה על גבי ציר הזמן. אחרי ששיתקה תעשייה שלמה בזמן אמת, עכשיו המגפה הזאת היא אחד הדברים הכי מקוריים, הכי יפים, שקורים בה.
פריים אחד למזכרת
השתנתה.
-
המקום שבו הזמן נגמר
בזמן שהריאליטי מגיב בדרכים יצירתיות, והדרמה מגיבה עם עיכובים ומגבלות, האמצעי הכי מהיר ואמין לשיקוף המציאות במסך הקטן הוא הדוקו. והשבוע: "החיים הסודיים: בחזרה לגן" (יס), מעין פרק ספיישל שסוגר, גם אם זמנית, את סיפורם של הילדים בני ה-4 וה-5 מהסדרה התיעודית. זוהי החוליה הטרייה בשרשרת סרטי פולואפ קצרים שיצרו בחברה לטובת מפגשים מחודשים עם גיבורי הפקות הדוקו שלה מ-25 שנותיה - כשהשאלה האמיתית היא "מי מכם כבר מינף את זה לריאליטי" - אבל זה הספציפי נוצר מהחומרים הכי מעניינים בארסנל. ובעיקר מחומר אחד ספציפי, יהב דונר-קניגסברג המקסימה.
כשהייתה רק בת 4, יהב הפכה לילדה הכי אהובה במדינה: ההשתתפות שלה ב"החיים הסודיים" פרצה את גבולות הנישה הדוקומנטרית, בין היתר בזכות קטע ויראלי שבו ניחמה את עצמה באמצעות "הדרך שלי" מאת יובל המבולבל. עכשיו היא כבר ילדה די בוגרת, ויחד עם חבריה ממחזורים שונים של התוכנית הם מתאחדים מול הגננת שקטי למפגש עדכון. גם בגיל 4 וגם בגיל 10 הילדים האלה ניהלו דיונים אינטליגנטיים יותר מה"תזיין שמנה מגעילה תמורת 100 אלף דולר?" שנשמע השבוע מבית "האח הגדול", וכשהגסויות מגיעות - והן מגיעות - זה מסתכם ב"איזה ילד חרא" שאחד הילדים המתוקים מסנן אחרי צפייה בקטע מסדרת המקור שבו לא יצא חבר כל כך טוב. כל זה היה מספיק בשביל להזכיר עד כמה "החיים הסודיים" היא פרויקט תיעודי שלא נופל בשאפתנות ובאיכות שלו מהעילית של ה-BBC, אבל המציאות הישראלית כמובן רוצה עוד.
כי המדינה שבה יהב הייתה הילדה הכי אהובה, היא היום כבר מדינה אחרת. 30 וקצת דקות נמשך ספיישל "בחזרה לגן", ואפילו בו אין מנוס מלהתייחס ל-7 באוקטובר. וזה לא רק שאלות ה"איך אתם מתמודדים" האלמנטריות בשיחות טלוויזיונית עם ילדים בימי מלחמה, אלא סיפורים כואבים מהמעגלים השניים והשלישיים שלה. ילד אחד איבד את דודתו בנובה, וכמה שבועות אחר כך גם את סבתו שמתה משברון לב. ילד נוסף, כפיר הג'ינג'י, לא יכול שלא להזכיר - הן במראה והן באופן מוצהר - כפיר ג'ינג'י אחר. למרות שאסור להשתמש בשורש ד.פ.ק על דור הילדים הזה, כי תראו איזה מופלאים הם וכי מוכרחים להמשיך לנגן, אי אפשר שלא לרחם. "החיים הסודיים" בסך הכל רצתה לתעד בעדינות דור חדש כמו אחרונת המדינות האירופאיות, וקיבלה על הראש מגפה ואימה. ליאור קוקה בסך הכל רצתה לתעד את החתונה שלה כמו אחרונת הליהיא גרינר, וקיבלה על הראש התמודדות זוגית לא מספיק מדוברת. ויוצרי הדרמה בישראל בסך הכל רצו ליצור דרמות קורונה כמו אחרוני האמריקאים, וקיבלו על הראש הפקות דחופות מאלה. בין השברים נוצרת טלוויזיה טובה, מפתיעה, אפילו נשגבת, אבל מתישהו יהיה צריך לאחות את השברים האלה. לא בטוח שעוד זמן הוא פתרון מספק לזה.
בשבוע הבא
פרקי סיום העונה של "וונסדיי", כולל לא אחרת מליידי גאגא (נטפליקס, 3.9); יהורם גאון, אייקון ישראלי גדול עוד יותר מהפלאפל, עומד במוקד סרט הדוקו "הערב עם יהורם גאון" (יס והוט, 4.9); ואחת מגיבורות "נוכל הטינדר" יוצאת לעזור לנשים שנפלו אף הן קורבן למקרים דומים ב"אהבה, הונאה ונקמה" (נטפליקס, 5.9).
צילום ליאור קוקה: מתוך "קוקה בע"מ", הוט / צילום נועה וויילי, אבי שוופר וג'ושוע ג'קסון: מתוך "דה פיט", "אז בקיצור" ו"ד"ר אודיסאה", HBO מקס, נטפליקס ודיסני+ / צילום אורנה בנאי: חדשות 12
מצאתם טעות לשון?