"הרסיסים" היא אחת ההפתעות הלוהטות ביותר של הקיץ

עכשיו זה סופי: 2026 היא השנה שבה ראיין מרפי דווקא היה ממש בסדר. "ביוטי" התבזתה בקטע טוב, "סיפור אהבה" הכתיבה סדר יום - ו"הרסיסים" (The Shards), מותחן ההתבגרות החדש של היוצר, היא מההפתעות המהנות והלוהטות ביותר של הקיץ. אולי זו ההתבססות על חומר קיים, אולי זו החזרה לזירת בית הספר התיכון שהיטיבה עם מרפי ב"גלי" ו"הפוליטיקאי", אולי זו החזרה לאייטיז ששדרגו את "פוזה", אולי זו ההתמקדות בלוס אנג'לס, כוכבת "אמריקה נגד או. ג'יי. סימפסון", "אויבות" ו"הוליווד". ואולי זו פשוט העובדה ש"הרסיסים" משלבת את כל מה שמרפי הצטיין בו עד היום.

את "הרסיסים", שזמינה בישראל בדיסני+, מרפי יצר בשיתוף עם ברט איסטון אליס - מי שספריו כבר הפכו לסרטים "פחות מאפס", "חוקי המשיכה" ו"אמריקן פסיכו". עם השנים החל אליס לפלרטט עם עולמות האוטוביוגרפיה הבדיונית, וב"הרסיסים" שיצא לאור לפני שלוש שנים הגיבור ממש נקרא על שמו. תוך רגע כבר צצו דיווחים על גרסה טלוויזיונית לרומן, תחילה ב-HBO, ונקשרו אליה שמותיהם של הבמאים לוקה גואדנינו ("קרא לי בשמך") וכריסטופר בורגלי ("הדרמה") לפני שהיא נחתה אצל מרפי ורשת FX. לתפקיד ברט לוהק השחקן הצעיר איגבי ריגני, שמתגלה תוך רגע בתור הליהוק המושלם לפרויקט הממזרי הזה.

על רקע לוס אנג'לס של 1981, ברט הוא רבע מחבורת נערים בראשית השנה האחרונה לתיכון: טום (גרהאם קמפבל), דבי (הייז וורנר) וסוזן (קאיה גרבר, הבת של סינדי קרופורד). ארבעה חברים מיוחסים עם חלומות הוליוודיים, גישה שוטפת לאלכוהול וסמים - והורים שאו מכורים בעצמם לסמים, או לא נוכחים כלל. דבי היא בת הזוג הפורמלית של ברט, אבל מההתחלה מובהר לצופים שהגיבור הרבה יותר פלואידי מינית מכפי שהוא מספר לכולם. זה הופך את "הרסיסים" למותחן יציאה מהארון, אבל בשאר הזמן הסדרה מהווה מותחן אימה: העיר עוד מוכת טראומה ממסע הקטל של צ'ארלס מנסון, והנה צץ לו רוצח סדרתי נוסף, המכונה "המכמורתן". מבחינת ברט, החשוד המיידי הוא הנער החדש בשכבה, רוברט (הומר גיר, הבן של ריצ'רד). מעט מאוד ידוע על התלמיד המסתורי, והמשיכה רבת הרבדים של ברט אליו מערערת את חייו.

גם גיר - שאביו היה נשוי בעבר לאמא של גרבר - מתגלה ב"הרסיסים" בתור הליהוק האידיאלי. לפני שנייה הוא זכה לרגע ויראלי בגלל האומץ להופיע ב"אופוריה" עם גוף רגיל להפליא, ועכשיו הוא מתלבש מושלם על תפקיד הילד אות-שביעית. מי שמעדיף שמות בוגרים יותר מכוכבי רשימות "הדבר הגדול הבא" ימצא בסדרה את השחקנים אוון רייצ'ל ווד מ"ווסטוורלד", ווס בנטלי החביב על מרפי ומפיק התיאטרון האוונגרדי ג'ורדן רות'. הדמויות המשניות של "הרסיסים" מקבלות זמן לזרוח, והדמויות הראשיות מתגלות לא פעם כעגולות ומעוררות הזדהות בהרבה מהמקובל. זה לא מובן מאליו בהתחשב בהובלתו הברורה של ברט, המקריין את הסדרה כמו ספר: אין פרט שלא מתואר בעל פה, למרות שלצופים יש עיניים להשתמש בהן, והקריינות נמסרת באופן רטרואקטיבי המכיר בסמארטפונים והרשתות החברתיות שעוד ישתלטו על חייהם של נערים כאלה. בזכות הקריינות הזאת, אפשר אף להבין שלפחות גיבור אחד ישרוד את שנת הלימודים המדממת.

תשעה פרקים מונה "הרסיסים", כולם נמסרו מראש לביקורת - והקהל יצטרך להתמודד עם קצב הפצה דינמי, לפעמים פרק אחד בשבוע ולפעמים שניים. לקראת סיום יגיעו גם כמה טוויסטים מוצלחים, והרצחנות תוזרק פנימה לעלילה בדיוק במינונים והתזמונים המתאימים עבורה. יש עוד דרך ארוכה מפרק הפתיחה, שנפתח עם רפרנס ראשון מתוך רבים ליצירתו של סטיבן קינג, ולכל אורכה מרפי יפגין כאמור את הטובים שבחומריו: גיבורים צעירים ונאים, מתח שהולך עד הקצה, שחזור תקופתי אסתטי, מעטפת להט"בית נדיבה והמון-המון סקס. אתם לא תרצו שהיא תיגמר, וכשהיא תיגמר לא תבינו איך להסתדר בלעדיה.