"ריקי ג'רווייס: חתולי רחוב" החליטה להרוג את הקומדיה

נדמה שנטפליקס חתמה על חוזה עם שני ריקי ג'רווייס: אחד, הקומיקאי הבריטי, ממשיך לספק גם בימים אלה מופעי סטנדאפ מושחזים עם בדיחות אמיתיות, בניגוד לכל בני דורו הנואמים והמטרחנים; השני, היוצר הבריטי, מעדיף להתמקד בסדרות מהורהרות. "טוני נולד מחדש", שבה ג'רווייס אף כיכב, הייתה יצירה מרירה-מתוקה שמה שנשאר ממנה זה לא הצחוק אלא הכאב. ומי שציפה שהמנגנון הזה ישתנה עם עליית הקומדיה החדשה שלו, שמתוקף היותה מצוירת אמורה להיות בוטה עוד יותר, דינו להתאכזב.

"ריקי ג'רווייס: חתולי רחוב" (Ricky Gervais' Alley Cats) של נטפליקס הייתה אמורה להיות השידוך המושלם: אחד הקומיקאים הכי ניהיליסטיים יוצר, כותב, מביים ומדבב את החיה הניהיליסטית מכולן. כשלצדו רבים מחבריו לקאסט של "טוני נולד מחדש", ג'רווייס מגלם את גאס - מנהיג חבורת חתולי רחוב עם צרור פחדים שאין לו שום כוונה להתוודות עליו. הוא אוסף סביבו כמה חתולים ממעמדות שונים, כולל גורה שהלכה לאיבוד, ויחד הם משוטטים, מקללים ומהרהרים על החיים עצמם. פתאום היא דוחפת פנימה עיסוק במוות, ואז קצת יחסי הורים-ילדים, אבל העיסוק בהם נותר רדוד, משעמם וממוחזר.

אם "טוני נולד מחדש" הייתה מרירה-מתוקה, "חתולי רחוב" סתם מרירה. חתולים תמיד נוחתים על הרגליים, יש להם תשע נשמות, הם שונאים עכברים - ג'רווייס מסמן וי על הבדיחות הלעוסות האלה כבר בדקות הראשונות של הסדרה. מצד שני, כל הסדרה היא דקות ראשונות: שישה פרקים בני 15 עד 17 דקות כל אחד, קצרנות בריטית קלאסית שנגד כל הסיכויים עדיין מרגישה כאן ארוכה מדי. כי במקום צחוק אמיתי "חתולי רחוב" מסתפקת רק בגסויות (כולל החיבה הידועה של ג'רווייס למילת ה-C), ואם השפה שלה למבוגרים בלבד התוכן מתאים דווקא לילדים בגיל גן. בשנים האחרונות הקומיקאי בלט בכך שהעדיף להצחיק את הקהל שלו ולא סתם להלין כמו עמיתיו על הריגת הקומדיה. עכשיו, כך נראה, הוא החליט לזרז את המוות שלה במו ידיו.