גדולה היא כבר לא תהיה, אבל "הג'נטלמנים" השתפרה

בראשית היה "הג'נטלמנים", סרטו של גאי ריצ'י מ-2019 על סוחר וויד (מתיו מקונוהיי) שכל העולם מנסה להשתלט לו על הביזנס. זה היה סרט אופייני לריצ'י - קצבי, מוקצן, עתיר דמויות ועשיר בקללות - אבל הוא היה גם די מתיש מרוב ניסיונות לעשות את הדברים מגניב (בזוויות הצילום, בדיאלוגים, בכל דבר תכלס). לפני כשנתיים עיבד ריצ'י את היצירה של עצמו למסך הקטן, וככה נולדה "הג'נטלמנים" (The Gentlemen) של נטפליקס; צפיתי בעונה הראשונה שלה, וחשבתי שהיא מאוד נאמנה למקור הקולנועי, לטוב ולרע ולמעצבן. עכשיו הגיעה העונה השנייה, ותשמעו: הסדרה הזאת בפירוש השתפרה. השאירה מאחור את מחלות הילדות ותפסה כיוון סבבה. גדולה היא כבר לא תהיה, אבל בסיבוב הזה היא בהחלט כיפית, וזה לא מעט בימינו. לא מעט בכלל.

הגיבור שלנו הוא עדיין אדי (תיאו ג'יימס, "הלוטוס הלבן") בן האצולה שבעונה הראשונה ירש מאביו אחוזת ענק וגילה שמתחתיה משגשגת חממת קנאביס. עכשיו הוא כבר עמוק מאוד בביזנס, אבל תכלס עדיין כפוף לאשת הקשר שלו אל עולם הפשע, סוזי גלאס (קאיה סקודלריו), שאביה בובי (ריי ווינסטון) הוא בוס מאפיה לכל דבר ועניין.

אם העונה הראשונה עסקה בהסתגלות של בעל הדם הכחול אל העסק הירוק, אז השנייה כבר עוסקת במינוף ההכנסות השחורות שלו. אדי, במילים פשוטות, רוצה יותר: גם להחזיר לעצמו את מלוא הכוח והשטח שהיו למשפחתו, גם להרחיב את עסקיו לאירופה וספציפית לאיטליה, וגם לשלוט במהלכים הפוליטיים סביב היוזמה ללגליזציה של מריחואנה בבריטניה (אם בהתחלה נדמה שהוא מעוניין לעצור אותה, אז מתברר שההפך הוא הנכון: האיש רוצה גם להמשיך למכור וויד ברחוב, וגם להיות זה שמוכר אותו לחארות שהתמזל מזלם להתארגן על המרשם).

לורד הות'ורן (יו בונוויל), פוליטיקאי שאדי מנהל איתו סיפור של חתול ועכבר סביב הלגליזציה, הוא כנראה הדמות החדשה המשמעותית ביותר במונחים של דקות מסך. דמות חדשה אחרת, והחשובה ביותר לשאיפות ההתרחבות של אדי, היא בלה - רוזנת איטלקייה שמחברת אותו לאליטה בארצה (בנדטה פוקרולי, "בייבי"). בפרק הראשון של העונה היא גרמה לי לצחוק בקול רם כשהאשימה את הפרטנר שלה, מקרה קיצון של דוש איטלקי, שהוא "יורה כמו טבעוני".

הרגע החמוד הזה הוא חלק ממקצה השיפורים של "הג'נטלמנים": אם בעונה הראשונה היא ניסתה ליצור מראית עין של איזו מורכבות ואיזה עומק, בעיקר סביב היחסים בין אדי לאחיו פרדי (דניאל אינגס), עכשיו נראה שהיא ירדה מכל הקשקושים האלה - וגם מהניסיונות המגושמים/ילדותיים ליצור איזו סאטירה חברתית בסגנון "האריסטוקרטים הם הפושעים הכי גרועים" - ופשוט החליטה להיות קומדיית פשע פרועה, משהו שהיא באמת לא רעה בו.

מצד שלישי, בעיות לא חסרות גם בסיבוב הזה. למשל, גניבת שני קווי עלילה שלמים מ"הסנדק 2" - גם הניסיון של משפחת הפשע להיתפס כלגיטימית כלפי חוץ (אצל מייקל קורליאונה זה היה המעבר מהפשע של ניו יורק לבתי הקזינו בנוואדה, כאן זאת ההסבה למריחואנה במרשם), וגם הדרך אל הלגיטימציה הזאת, שבדיוק כמו בסרטו של פרנסיס פורד קופולה עוברת דרך פוליטיקאי עם הרגלים מיניים בעייתיים שיד נעלמה דואגת שיתעורר בוקר אחד עם גופה במיטה. זה אחד לאחד הסיפור של סנטור גירי ב"הסנדק 2", וזה קצת עולב, אבל לזכותה של "הג'נטמלנים" ייאמר שההיעדר המוחלט של היומרה בעונה השנייה עושה את זה הרבה יותר נסלח. וחוץ מזה, ריצ'י תמיד יכול להגיד שהוא מראש קרא לאחיו של הגיבור פרדי, אז גניבות מ"הסנדק" זה בקטע מודע.

כאמור, זה מקצה שיפורים ולא מהפך. "הג'נטלמנים" היא עדיין סדרה שחושבת שהיא מגניבה יותר משהיא באמת, והשנינות שיוצאת ממנה פה ושם - "הצרפתים עדיין מצצו לחמורים שלהם כשהרומאים באו ולימדו אותם איך לייצר יין". אין, זאת שירה - לא באמת מפצה על כשלי הכתיבה, כמו למשל שני פרקים שונים שהם בעצם בול אותו דבר (בסדר, אז באחד מחפשים ציור של בוטיצ'לי כדי לפייס מישהו חשוב, ובשני מחפשים מאותה סיבה בז מאולף. יחי ההבדל). ושוב מצד שלישי, אני מודה: יש לי בעיה פרטית עם הנטייה של ריצ'י להתחכמויות ולמאמץ יתר להיות מגניב. הצצתי עכשיו בביקורת שלי על העונה הראשונה, והגעתי למסקנה שבעניין הזה יש לי לא מעט אופוזיציה; זה לפחות מה שקראתי בין השורות בתגובות, למשל זאת: "אתה דומה לתחת".

אז לסיכום, העונה השנייה של "הג'נטלמנים" יותר טובה מהראשונה; אפשר לגנוב מ"הסנדק" בלי לצאת יותר מדי מעפן; ואני דומה לתחת.