בין כל השמות של "השמועה", דווקא אושרי כהן הכי מרשים

למרות קאסט מכובד, השתייכות לז'אנר המשטרה הפופולרי ועיסוק בנושא שהטלוויזיה הישראלית לעולם לא תשבע ממנו - החברה החרדית - "השמועה" די הוחרשה עד שהגיעה למסך. בלי הבילדאפ הקבוע שמלווה כל דרמה ישראלית מקורית, בלי ידיעות על פיתוחה או על הליהוקים אליה, כמעט כאילו היא שמועה בעצמה. האם מישהו לא רצה למשוך תשומת לב לעובדה שאת אחד התפקידים הראשיים בסדרה מגלם שמיל בן ארי, לראשונה מאז פרסום תחקיר ההטרדות המיניות בעניינו? זו כמובן קונספירציה בלבד. אבל אם יש משהו ש"השמועה" רוצה שהצופים שלה יעשו, זה שהם יאמינו בכל קונספירציה "בהשראת אירועים אמיתיים" שמונחת מולם.

אושרי כהן הוא משה (מוש) אלחייני, בלש שהועבר ליחידת החקירות של משטרת ירושלים וגיבור המותחן של HOT שיצר וביים נמרוד אלדר ("היום שאחרי לכתי"). השמועה שבלב "השמועה" נוגעת לפרשת התעללות מינית בילדי שכונה חרדית, ובין טיפולים אצל הפסיכולוג (מנשה נוי), ניכר שלמוש יש כמה עניינים לא פתורים מול אביו (ששון גבאי). בסדרה בת שמונת הפרקים, ארבעה מתוכם נמסרו מראש למבקרים, משחקים גם אהובה קרן, דניאל שפירא, רן מושיוב, אלינור סלע, עינת הולנד, סימור דניאל - וכדי שלא יהיה ספק שמדובר בדרמה ישראלית, אז גם בן סולטן. כשהיא מתנתקת לרגעים מהזווית הפסיכולוגיסטית, ניכר ש"מנאייכ" היא ההשראה הכי ברורה שלה. שתי הסדרות ממש צבועות באותם צבעים, או ליתר דיוק בהיעדרם. יש רגעים שבהם מרוב גווני אפור משמימים, אפשר אפילו לטעות ש"השמועה" היא סדרה בשחור-לבן.

הסיפור של "השמועה" מקורי והתסריט מוצלח, בטח יחסית לז'אנר, ודווקא בגלל זה חורה לראות את הנקודות שהוא מתרשל בהן. אלדר, יוצר די צעיר בקנה המידה המקומי, עושה רושם של תסריטאי שצפה ביותר מדי סרטים אמריקאיים ולא הבין איך להתאים אותם לישראל: "תקשיב לי טוב ילד", אומר בשלב מסוים אחד השוטרים הבכירים, "ולוולה הוא לא זונה של אף בן זונה". אם חלילה מישהו מהצופים לא הבין עד כמה משטרת ישראל משקשקת מהתעסקות בחרדים, אחד הבכירים יסביר למוש ש"אנחנו אוהבים לזיין פושעים, אבל יש דבר אחד שאנחנו מפחדים ממנו כמו נמלים מאש". ואם, חלילה, מישהו פזל לטלפון בזמן הזה - חצי דקה אחר כך מוש ימשיך להקריא את הסאבטקסט גם בסצינה העוקבת, ויגיד לדמות אחרת ש"הם רק שומעים 'חרדים' ומשתינים במכנסיים".

אפרופו שתן, יש ב"השמועה" גם מן הביזאר - ולא מעט ממנו. הקליף-האנגר הדרמטי בסיום פרק הבכורה מציג את מוש יושב על ספה, כשמולו מונחת חבילת חיתולים למבוגרים. זו הדרך של הסדרה להזכיר לנו שהגיבור המורכב מתמודד עם בעיה אינטימית, אבל ספק אם אין אפשרויות אלגנטיות מאלה לשלב באמצעותן נושאים כל כך מוכחשים. היתרון הוא שהסדרה של אלדר נפתחת ומתקדמת באופן מדוד ונכון, כשכהן לחלוטין מוכיח את עצמו בתור עוגן דרמטי מספיק משכנע ומספיק טוב. כזה שלא מרגיש שיש יותר ממנו, אפילו כשכל הסדרה היא רוטציית אינטראקציות שלו עם כ-20 עד 30 דמויות מתחלפות. דווקא בדרמה עמוסת שמות כמו ששון גבאי, מנשה נוי, אפילו שמיל בן ארי, התחושה שאיתה יוצאים מ"השמועה" היא שכהן מפגין בה את הכישורים הכי מרשימים.