"ספיר" על ספיר ברמן נפתח עם תמונת ניצחון מפתיעה
ספיר ברמן רצה כמעט בלי הפסקה לאורך הסרט התיעודי "ספיר", אבל לא תמיד בקצב שרצתה, כי לפעמים הגוף שתמיד חלמה עליו בוגד בה. ולמרות שהסרט הוא כולו שלה - אפשר לחשוב גם על שמות נוספים שהיו מתאימים לו. למשל השם של אמא שלה
אפשר לראות את המהפכה הטרנסית ככזו שהושלמה במשואה של דנה אינטרנשיונל. אפשר לראות אותה ככזו שהושלמה עם כמעט-רומן בין טרנסית לסטרייט בריאליטי, או ביום העתידי שבו יושבעו טרנס או טרנסית לכנסת, וכמובן שגם אפשר לטעון שהיא עדיין בחיתוליה. אבל אם היא אכן הושלמה, יש עוד אופציה מפתיעה לתמונת ניצחון עבורה: ספיר ברמן רצה על מגרש הכדורגל, והאוהדים שברקע כבר למדו לצעוק לה "השופטת מזדיינת".
זה אחד הרגעים הראשונים ב"ספיר", הסרט התיעודי של לירן עצמור ששודר בקשת 12 בשעת ערב מאוחרת, אחרי סיבוב פסטיבלים וסינמטקים. ו"ספיר" הוא המסמך הקולנועי שתמיד היה ברור שיהיה על שופטת הכדורגל הטרנסית הראשונה בישראל: מהפתק בכותל של הנער שגיא שרצה להיות אישה, דרך הזוגיות הארוכה שלו שהסתיימה עם היציאה מהארון - ועד לזו של ספיר עם בר אווסקר, כולל חתונה שבה נכחו גם לימור ואביבה מ"דנה קמה" כפי שמתגלה במערכה האחרונה. סרטו של עצמור הוא כמו חיבוק ציבורי, אחד מני רבים, לאחת הנשים הכי אהובות ואמיצות שנראו פה. מי שלא מבין מה בדיוק אמיץ בכל זה, צריך לשים לב שלא ימצא את עצמו יחד עם שדרי הכדורגל שמשולבים לאורך הסרט ואמירותיהם המבחילות.
ספיר ברמן רצה כמעט בלי הפסקה לאורך "ספיר", לא תמיד בקצב שרצתה, כי לפעמים הגוף שתמיד חלמה עליו בוגד בה. מול הריצה התמידית הזו על המגרש ניצב תהליך ההתאמה המגדרית שלה שנעשה באיטיות יחסית - בין היתר בגלל ענייני בירוקרטיה. אבל אותה בירוקרטיה לא מונעת ממנה לדבר על הכל, באמת-באמת על הכל, מהפרוצדורה של ניתוח תחתון ועד להחלטה להקפיא זרע. ו"ספיר" הוא גם סיפורם של הנשים והגברים מעוררי ההשראה שמקיפים אותה, בין אם מדובר במשפחה שלה או במיתר שמש, שופטת בליגה הלאומית, שמספרת בכנות גמורה על האופן שבו התהליך של ברמן פגע בה ברמה המקצועית בגלל טבעו התחרותי של הענף. וכשצופים בשיחה של ברמן עם אמא שלה, מבינים שהשם שנבחר לסרט הוא רק אופציה אחת מתוך קשת בלתי נגמרת: באותה מידה היו יכולים לקרוא לו על שמה, "רקפת", כדי להנציח אמא עם רגישות שאין שנייה לה.