חיסול ממוקד לברווז הצולע
התפטרותו של שר ההגנה צ'אק הייגל חשפה שוב את החוליים של ממשל אובמה וספק אם סילוקו יביא לשיפור במצב כפי שמקווים אנשי הנשיא. במקביל האש שוב מאיימת להרחיב את האיזון העדין בין לבנים ושחורים, לאחר שעוד שוטר שירה בצעיר שחור מוצא את עצמו מזוכה מכל אשמה
מרגע שהסנטור לשעבר צ'אק הייגל התיישב לשימוע בקונגרס כדי לאשר את מינויו לתפקיד שר ההגנה, כבר היה ברור שמדובר במינוי מביך. לכאורה הכל היה אמור ללכת חלק כמו סכין בחמאה חמה. הייגל בא משורות הרפובליקנים והנשיא הדמוקרט אובמה רצה להראות שהוא לארג' וממלכתי ומשתף אפילו רפובליקני בממשלו, ועוד בתפקיד שר ההגנה, שלא לומר שר המלחמה. בשביל הייגל זה אמור היה להיות משחק ביתי. הוא היה סנטור שתי קדנציות. הוא היה חבר מועדון. אלה היו העמיתים שלו שחקרו אותו כמו שעושים לכל מועמד, אבל בתיאוריה אפילו האופוזיציה הייתה בכיס שלו. הוא בא ממנה.
ואז החלו השאלות וה"סלאם דאנק" הזה הפך לקטסטרופה. זה היה אחד השימועים העלובים שנראו בקונגרס. להייגל לא הייתה רק "רגל בפה", כמו שאומר ביטוי אמריקני נפוץ. הייתה לו קבוצת כדורגל בפה. הוא גמגם, הוא היסס, הוא סתר את עצמו אלף פעמים, הוא לא ידע להסביר את עצמו, הוא לא ידע להסביר שום דבר. זה היה מביך.
בינתיים, ממשל אובמה הולך ומסתבך בזירה הבינלאומית ומגיעה המפלה בבחירות לקונגרס. כבר ערב הבחירות, כפי שהוזכר כאן, בממשל הוציאו חוזה על הייגל. רק הוא לא הבין את הרמז. הדליפו שבישיבות הוא שותק ולא תורם דבר ונותן לרמטכ"ל דמפסי ולשר החוץ קרי לנהל את העניינים. את הביצוע הבינוני נגד דאע"ש הפילו על הייגל, למרות שכנראה לא התייעצו אתו כל כך לפני שאובמה הכריז על המתקפה מול מצלמות הטלוויזיה. וכדי להוסיף חטא על פשע כאשר הייגל כבר הודיע שהוא עוזב, מיהרו בכירי ממשל להבהיר שהוא פוטר ולא התפטר. בכך מסתימת כהונה של פחות משנתיים וכך הולך שר ההגנה השלישי של אובמה, כאשר גם שני קודמיו לא עזבו בששון. אחד מהם, רוברט גייטס, אף כתב ספר קטלני על צורת ניהול העניינים בממשל.
כאשר הייגל מונה קפצו עליו תומכי ישראל בוושינגטון והזהירו שהוא אנטי ישראלי ואפילו אנטישמי. הם טעו בגדול. הייגל הוא זה שאיפשר לומר כל הזמן ששיתוף הפעולה הביטחוני בין ארה"ב לישראל הוא טוב מתמיד. אם יש מקום אחד שבו יצטערו מאוד על לכתו – זו הקריה בתל-אביב.
קל לנו אולי לקפוץ להשוואות בין מה שקרה השבוע באמריקה לבין אירועי המזרח התיכון אבל מה נאמר כשמגיש החדשות המוביל באמריקה, בראין וויליאמס, עושה את זה בעצמו. בדיווח שלו מהעיירה פרגוסון במיזורי הוא תיאר את מה שקורה כדומה מאוד לעיראק. מה שהתרחש בפרגוסון באמת נראה כמו מלחמה ברחובות ומשם זה התפשט למקומות אחרים ברחבי ארה"ב במינונים כאלה ואחרים.
נתחיל בכמה עובדות. מייקל בראון היה בחור ממוצא אפריקני בן 18. ב-9 באוגוסט האחרון באמצע היום הוא וחברו, דוריאן ג'ונסון שדדו קופסת סיגרים מחנות. בראון אולי רק בן 18 אבל בחור גדול מאוד. שוטר בשם דארן ווילסון קיבל קריאה על שוד ותיאור של החשודים. השוטר ראה את השניים צועדים בכביש ונאבק בבראון מתוך מכוניתו. כבר אז נורו יריות מאקדחו של השוטר אבל הן לא היו קטלניות. בראון החל לברוח, השוטר ירה בו שישה כדורים והרג אותו. השוטר ווילסון טען להגנה עצמית ושחייו היו בסכנה.
